ביקורת ספרותית על הפתק מאת זואי פולביג
ספר בסדר

---

יצא כך שהגעתי לקבוצת וואטאפ של קוראות אשר קוראות רק רומנים רומנטיים כאלו - סוכר, מרשמלו, סוכר ורוד על מקל, מרמלדה והרבה. ומתקשקשות על הספרים האלו (וגם על החיים) והרבה. מה רע בימים המופרעים האלו? סבבה ניקוי ראש. אז נלסון קופיפי המתוק (הבן היחיד בקבוצה) ואני מצאנו שם התקשקשות על כמה ספרים, וראו זה פלא בספריית הרחוב בת. רכבת מצאנו את "הפתק" שקושקש שם.
יאללה..
מה נגיד (נלסון ואני)? לא שיש איזה ציפיה, עם זאת בהחלט מתאים רע לניקוי ראש בסופ"ש של ימי חרבות וברזל. רומן רומנטי - מתחיל, ממשיך, נגמר - סוכר, מרשמלו, סוכר ורוד על מקל, מרמלה (איכס, הסוכר לא המנקה ראש). הכול סבבה לגמרי לחובב (ות הז'אנר) קליל, הדפים מועברים חיש, הכמעט 400 עמ' מסתיימים מהר, הראש מתנקה ודי מתבאס על מִיה וג'יימס, קיטי ושות' - לולא שגיאות הכתיב וההגהה. לולא השפה (יש לי תחושה שזה התרגום) הלא-משהו.
קיצר, נלסון התבאס באמצע (וקיפץ לקחת לו בננה ושקיק בוטנים), לא מפתיע הוא לא אוהב מרשמלו וסוכר ורוד על מקל.
אז הספר הסתיים חיש כאמור, בהחלט מנקה ראש. סימנתי לי בו שגיאות כתיב בולטות כדי לצטט כאן - אבל אין לי כוח, נראה הכי שולי, ומה טענות כאלו עכשיו (או תמיד) שטויות?.
יאללה - יחזור לספריית ת. הרכבת, אם תראו אותו שם - תעשו כרצונכם. (הוא מונח בתחנת האוניברסיטה השוממה). נלסון תוהה האם האור בקצה המנהרה..

» ביקורות נוספות של מיקה
» ביקורות נוספות על הפתק