ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שני, 6 בנובמבר, 2023
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
#
למה דווקא הרומן "גאווה ודעה קדומה" של ג'יין אוסטן, שנכתב בסוף המאה ה-18 ופורסם בתחילת המאה ה-19, תפס כל כך, עד שהוא נקרא עד היום ומייצר אלפי כפילים ספרותיים? אז ככה.
הסיפור ב"גאווה ודעה קדומה", העוסק ברדיפת ממון וזיווג בין דומים, כלומר, אנשים בעלי פחות או יותר אותו רקע, פחות או יותר אותו ממון, פחות או יותר אותם ערכים, כדי שימשיכו את אותו סוג של חיים עד סוף כל הדורות. אנחנו רגילים לחשוב שרדיפת ממון היא מגונה, שלכל הפחות צריך להסתיר אותה מתחת לעטיפות קצת יותר זוהרות. אבל אוסטן לא ראתה שום רע ברדיפת ממון באמצעות נישואים. הגיבורות שלה באות בדרך כלל ממשפחות מכובדות, יחסית (עם איזה כתם קטן על המכובדות, שיורד בכביסה) אבל עם אמצעים מוגבלים. לנשים בתקופתה היו שתי ברירות: להינשא לאדם בעל אמצעים ולחיות חיים נוחים, או להשאר רווקה חסרת-אמצעים ולהיסמך על קרובים שיכלכלו אותה וילמדו אותה לבלוע עלבונות. אוסטן ידעה זאת ממקור ראשון – היא היתה מהסוג השני.
ובכן הספר הזה הוא אחד מאלפי ההעתקים של "גאווה...", מתיימר לספר בערך על תקופת המקור. אבל אירווין לא מכירה ולא מבינה מספיק את התקופה עליה היא כותבת, וכך יוצא ספר מביך, שעטנז בין המאה ה-18 לבין ההתנהגות של היום. אירווין נפטרה ברוב נוחות מההורים והשאירה 5 בנות יתומות לנהל את ענייניהן לבד. בתקופה עליה נכתב הספר האישה היחידה שיכלה לנהל את ענייניה לבד היתה אלמנה עשירה, ללא קרובים ממין זכר. הבת הבכורה (תחשבו על אליזבת בנט) נוסעת לדודה בלונדון, לתפוס חתן עשיר שישלם את החובות ויכלכל את היתומות. היא מתנהגת באסרטיביות שהיתה אולי מתקבלת בחיוב היום אבל באותה תקופה – היו פשוט משליכים אותה מחוץ לדלת ומנגבים היטב את הרגליים. לא היה עולה על הדעת עלמה מחונכת היטב אסרטיבית ועלמה שאינה מחונכת היטב בודאי שלא היתה ראויה לנישואי נוחות. לא מאמינים לי? תקראו את אוסטן. יש פה כל כך הרבה "בלתי אפשרי" לתקופה, שגם האיזכורים הרבים לספר המקור לא הצליחו לשעשע אותי.
לא יוצא לי כמעט לקרוא רומנים רומנטיים. הם דורשים סוג של תמימות שלצערי, איבדתי מזמן אם היתה לי בכלל. התפתיתי לספר בזכות שמו, שנראה לי שיספק מידה של מקוריות והומור שלא נמצאו בו. פעמים אחדות שקלתי לנטוש אותו. מה שמנע ממני את הפיתרון הלא מכובד הזה היתה ההבנה שזו תהיה, כנראה, הרגשתי לגבי רוב הספרים שאני קוראת בימים אלה. אז קראתי עד הסוף, עם חצי שיעמום וחצי "אני מכירה את הסיפור ואת הסוף שלו" וסיימתי הכל מהצלחת. והספר? לחובבי/ות הז'אנר.
24 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני שנה ו-9 חודשים)
תראי, היא כתבה רומנים רומנטיים.
ודאי שהיא חיברה לממון גבר(ים) ראוי(ם). מתגובות הסביבה לגברים המטומטמים שהממון הכשיר אותם - אפשר להבין שהיותו של אדם לא ראוי לא פוסל אותו. גם שרלוט לא מקבלת תגובות קשות מהסביבה, שלא לדבר על אמא של ליזי, שהיתה מוכנה להדירה מהירושה (לו היתה לה) ולהתכחש לה לחלוטין, אם לא תתחתן עם הכומר המטומטם... |
|
|
גלית
(לפני שנה ו-9 חודשים)
יעלהר
אבל בתנאי שמדובר בגבר ראוי... כי להתחתן עם דארסי זה בסדר ,אבל לא עם קולינס ושרלוט שאין לה לא חן ולא תבונה יתרה די מושמצת בגלל בחירתה בבטחון כלכלי.להתחתן עם קפטן פרדריק שיש לו אופק זה לא בסדר אבל אחרי שזכה במעמד וממון ( ואת בסכנה להיות בתולה זקנה) זה בסדר.
להתחתן עם נייטלי שמבוגר ממך ב 16 שנה אבל לא עם אלטון... כי כל מי שהתחתנה עם גבר ראוי אבל עני - גורלה לא ממש שפר עליה, למשל אימא של פאני. |
|
|
yaelhar
(לפני שנה ו-9 חודשים)
גלית, "חצי בצחוק" זה חצי ברצינות...
לא יודעת. אני חושבת שאוסטן בהחלט לא שוללת רדיפת ממון. היא תוצר של סביבתה התרבותית והשיפוט המוסרי של המאה ה-20 ממנה והלאה. |
|
|
גלית
(לפני שנה ו-10 חודשים)
מסכימה עם רוויטל
ליזי אומרת לג'יין בחצי צחוק שהתחילה להתאהב בו כשראתה את האחוזה שלו אבל זה ברור לגמרי שהמכתב הישר והבוטה שלו התחיל לבסס מחדש את דעתה על אופיו.( בתוספת המחמאה על התאהבותו בה והצעת הנישואין שלו)
וזה ברור לגמרי שהיא לא הייתה נענית לקולינס גם אם היה עשיר יותר מדארסי. |
|
|
רויטל ק.
(לפני שנה ו-10 חודשים)
נישאר חלוקות...
אני חושבת שהיא רואה גם משהו מגונה בבחירה של חברתה לסבול את הנודניק הנפוח רק בשביל הנוחות ושהיא אמנם המומה לראות מה הפסידה אבל לא מצטערת עד שדארסי מתחיל לשנות את התנהגותו. |
|
|
yaelhar
(לפני שנה ו-10 חודשים)
תודה רבה, רויטל.
לדעתי, בכל זאת, אוסטן לא ראתה רע ברדיפת הממון באמצעות הנישואים. גם ליזי, המבקרת בארמונו של דארסי, אומרת לעצמה משהו כמו "כל זה יכול היה להיות שלי...", ורוח הדברים היא שהיא מצטערת על שהכעס שלה גרם לה להחמיץ את "כל זה". למעשה היא מפתחת את הרגש כלפיו אחרי שהיא נוכחת בעושרו. לגבי חברתה - היא מצטערת עבורה שהיא צריכה לסבול את הנודניק הנפוח ולא נראה שהיא סולדת מרעיון הנישואים הנוחים שלה. בכל מקרה נראה שאוסטן ראתה ברגש תבלין חביב ולא הכרחי עבור הרווקה הנישאת טוב. |
|
|
רויטל ק.
(לפני שנה ו-10 חודשים)
אני רק אעיר שאני לא חושבת שנכון לומר שאוסטן
לא ראתה שום רע ברדיפת ממון באמצעות נישואים.
אליזבת, גיבורת גאווה ודעה קדומה, מתנגדת לרעיון של נישואים רק מטעמים כלכליים: היא דוחה את הצעת הנישואים של דארסי כשהיא לא אוהבת אותו למרות עושרו, ומתייחסת בשלילה לנישואי הנוחות של שרלוט חברתה. אני חושבת שמדוייק יותר לומר שהיא לא רואה בשיקול הזה שיקול מגונה כחלק ממערך השיקולים. או אם לדייק: מחסור בממון הוא שיקול לגיטימי כדי *לא* להתחתן, קיומו של ממון הוא פחות לגיטימי כשיקול בלעדי כדי *כן* להתחתן. עם שאר הביקורת מסכימה לגמרי. "ספר מביך, שעטנז בין המאה ה-18 לבין ההתנהגות של היום" זאת הגדרה מדוייקת, ואין אפילו בונוס של הומור שיעזור לצלוח אותו. |
|
|
yaelhar
(לפני שנה ו-10 חודשים)
תודה רבה, חני.
התמימות תמיד נעלמת בסוף, נראה לי. |
|
|
yaelhar
(לפני שנה ו-10 חודשים)
תודה רבה, אנקה
לרוב חיקויים אינם מגיעים לאיכות המקור. הסיפור משומש לעייפה. אבל אוסטן הצליחה לכתוב אותו באמינות, למרות המופרכות והאמינות היא הגורמת לאנשים (לי לפחות) לקרוא ולאהוב אותו עדיין. |
|
|
yaelhar
(לפני שנה ו-10 חודשים)
חן חן, גלית
|
|
|
חני
(לפני שנה ו-10 חודשים)
אהבתי את הסקירה
והתמימות שנעלמה, |
|
|
אנקה
(לפני שנה ו-10 חודשים)
סקירה מקסימה. קראתי את הספר הנ"ל ודירגתי באותם כוכבים :)
קשה מאוד להתעלות על המקור : גאווה ודעה קדומה. אין על אוסטן כשהיא כותבת רומנים חברתיים-רומנטיים.
|
|
|
גלית
(לפני שנה ו-10 חודשים)
כשאת צודקת...
|
24 הקוראים שאהבו את הביקורת
