ביקורת ספרותית על רחוב דולנה - צד התפר # מאת אריה אקשטיין
ספר מעולה

---

מאז הספר הראשון של אריה אקשטיין שקראתי, הכרתי אותו קצת יותר. כלומר חיפשתי עליו כל מיני שביבי מידע, ומהתמונה שהרכבתי, התרשמתי מאוד ממנו כאדם. (מצרף למטה קישור לראיון איתו, שווה לקרוא).

הספר הזה הוא המשך אמנם לא ישיר אך עדיין המשך, של הספר "דודה אסתר".
כמעט חצי שנה מאז שקראתי אותו, ואני זוכר אותו מאוד טוב, ולא סתם. התחברתי מאוד לסגנון של הספר ולאריה עצמו שכאמור אז, הספר הוא סוג של אוטוביוגרפיה על חייו כילד אסופי ברחובות פולין היותר מלוכלכים וכמו שהוא כותב בתחילת אחד הפרקים "העולם מורכב משני רחובות, מרחוב דולנה ומרחוב זגרסקה. מובן שיש עוד רחובות, אבל זה כבר לא העולם שלי."

בספר הראשון הייתי קצת בהלם מהכל, מהחיים שהוא מתאר שם ומכל דמות שהיא. הלם של התרשמות ושל רגש חזק. בספר הראשון באמת התיאורים הם די תכליתיים והם מתמקדים בהרבה דמויות שהיוו לאריה (או אברום לייב אז) דמויות מפתח בחיים שלו עצמו (כל זה כשהוא בן 7).
בספר הנוכחי, הסגנון נשאר אותו דבר אבל עם פחות היכרות בדמויות חדשות, ויותר הישענות על דמויות עבר ועל התנהלות חייו של אריה, ולכן גם אני רואה את זה כהמשך, ולא הייתי ממליץ לקרוא את "רחוב דולנה" בנפרד, או ראשון.

האמת היא שאין לי הרבה להוסיף על שאמרתי בספר הראשון, רק שאני מוצא את עצמי מתמוגג מאמפתיה ומרצון לשמוע עוד, כאילו זה מניע אותי להעריץ אותו עוד ועוד, אני אפילו מוצא את עצמי מזדהה עם המון דברים שנכתבים כפשוטם אבל עם הקונטקסט של העלילה רווים בכאב בלתי נתפס ואני מרגיש את זה מהצד שבו משהו שם מוכר לי מאוד.
אני מאוד מאוד מאוד אוהב את שני הספרים האלה, ויש בהם מעבר לסיפור עלילתי טוב, הם סוג של אנדרטה. ואנדרטה יש להניח בכיכר העיר.


הקישור לכתבה: https://benyehuda.org/read/30002

» ביקורות נוספות של oziko
» ביקורות נוספות על רחוב דולנה - צד התפר #