ביקורת ספרותית על רחוב דולנה - צד התפר # מאת אריה אקשטיין
ספר מעולה

---

לרוב אני לא אוהב לדרג ולבקר ספרי סיפורת. ספרי סיפורת הם בעיני חוויה רגשית ואינדיבידואלית שקשה לתווך אותה במילים ובדירוגים.

אבל במקרה של הספר הזה החלטתי לחרוג ממנהגי, כי אני מרגיש שזהו אחד הספרים האנדררייטד ביותר שקראתי (במובן היחס בין האיכותיות הספרותיות והרגשיות שלו לבין החשיפה והפרסום שלו), ולכן אני רוצה להרים לו, ואולי אתרום לכך שיזכה לחשיפה וההערכה שהוא ראוי לה, 30 שנה אחרי שנכתב ועשור לאחר מות המחבר.

הספר התגלגל לידי במקרה, לקראת טיול שורשים במזרח אירופה ובפרט בלודז'. לא שמעתי עליו או על המחבר לפני כן, לא היו לי ציפיות, ולמעשה חשבתי שאקרא מה שאספיק עד שיסתיים פרק לודז' של המסע שלי ואעבור לספרים אחרים שלקחתי עמי, אבל מצאתי את עצמי ממשיך אותו בשקיקה עד תומו כשכבר הייתי הרחק הלאה בדרכי.

הטקסט בכריכה האחורית המצוטט בעמוד זה מיטיב לתאר את תוכן הספר ולא אחזור עליו. אני רק רוצה להוסיף שעל-אף שהספר הוא במידה רבה אוטוביוגרפי, קשה לדמיין כיצד עושר המאורעות שהוא מפליא לתאר עברו במציאות על ילד אחד במהלך שנתיים-שלוש. הדמות של אברום לייב היא כובשת, מרתקת ומורכבת, מחוספסת ועדינה כאחד, ואני מצאתי את עצמי מתענג על ההזדהות עם גיבור שנסיבות חייו הפכו אותו למופרע למדי (בלשון המעטה) ועל עושר הדמויות שהוא נתקל בהן במהלך שיטוטיו והתחנות שהוא עובר ורגשותיו המורכבים כלפיהן. השפה האותנטית והזורמת וההומור הטבעי מרגישים כשל סופר מנוסה שיודע את אומנותו וכיצד לעניין ולעורר את קוראיו, ומפליא שכותב שהתנסותו בתחום מוגבלת מצליח לעשות זאת כה יפה. לי הוא הזכיר שילוב של שלום עליכם, מאיר שלו, אמיל אז'אר ב-"כל החיים לפניו", עגנון ב-"תמול שלשום" ואלזה מורנטה ב-"אלה תולדות", ואם אלו האילנות שאני נתלה בהם אז אני מניח שדעתי ברורה.

את הספר הראשון של המחבר, "הדודה אסתר", שעלילותו קודמת לספר הזה, טרם קראתי, אבל אני מאמין שאנסה לשים את ידי עליו בקרוב. דמויות ומאורעות מאותו הספר מוזכרים בספר הנוכחי, אבל ניתן להנות ממנו ולהבין היטב את הרקע גם מבלי לקרוא את הראשון.

» ביקורות נוספות של אחד שלא יודע
» ביקורות נוספות על רחוב דולנה - צד התפר #