לא פשוטים היו חייה של מכשפה בשלהי ימי הביניים, חיי נדודים, בדידות ורדיפה שסופם עינויים ומוות מייסר. גורל דומה חיכה גם לאינספור נשים אחרות (שאינן מכשפות), על לא עוול בכפן.
היצירה מגוללת את קורותיה של מכשפה אחת באימפריה הרומית הקדושה (גרמניה של היום). בזכותה אנו מתוועדים לטירוף ציד המכשפות שאחז ביבשת אירופה וגבה קורבנות רבים.
הדמות הראשית חסרת שם, מאחר והיא מסמלת את כלל הנשים, מכשפות או לא, שחייהן נגדעו באיבם בשל הבורות והרשעות האנושית. הרי המנהיגים הקתוליים והפרוטסטנטיים הנאבקים ביניהם על הבכורה חייבים לתלות אשמה במישהו עקב האסונות הפוקדים את האדם, אז למה לא נשים? ציבור שהיה ועודנו מוחלש.
אהבתי את האופן בו סטראוטיפ המכשפה, פורק, פושט והוסבר, כמו גם את טווית המאורעות והדמויות ההיסטוריים האמיתיים אל העלילה. ממליץ בחום על הנספח בסופה.
ניכר כי לסופרת יש חמלה רבה ליצורים החיים (לרבות האדם), וקושי לקבל את העוול הנעשה להם. לא מן הנמנע שזה אחד הגורמים שעודדו אותה מלכתחילה להתעניין בנושא.
זהו למעשה כתב האשמה שלה כלפי אלוהים, שליחיו ומאמיניו, שבשם השכינה והקדושה כביכול, ממשיכים להמיט ייסורים, צער ומוות על האדם.
בר טוענת ובצדק, שהעולם מורכב יותר מטוב ורע, וכך גם דמותן של נשות אירופה שהועלו על המוקד. עם זאת, לטענתה איש אינו ראוי לגורל כה אכזר, שנשכח בחלוף השנים בתהומות הנשייה.
הספר הזכיר לי במידה מה את "רשימות של רופא צעיר" של בולגקוב. הצטרפתי לתפילת הדמויות והסופרת, כי תיעוד זה, ורבים אחרים, יביאו ליחסי כוחות חדשים בין החזק והחלש, בין הגבר והאישה, אבל הנה, אנחנו עדיין כאן.
ספר מעשיר ומעניין,
ארבעה כוכבים.
