ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 29 ביוני, 2023
ע"י הקוראת
ע"י הקוראת
אני מודה, אהבתי יותר את הספר הראשון שקראתי "שירה גאולה".
מקימי מגולל את הסיפור ההפוך לשירה גאולה - חוזרת בתשובה לעומת ילדה מבית חרדי שיצאה בשאלה, וחזרה?
"גורי מכווץ לי את הבטן וסוחט ממני רגש שרק הוא מצליח לסחוט, פחד ששוב אני לבד בעולם. זה הרגש הכי קרוב לאהבה שהרגשתי אי-פעם, זה התרגום שלי למילה אהבה"
מקימי מספר על כתבת טלוויזיה שמחפשת את התשובה, את המשמעות. נמאס לה מהריקנות הזאת.
"יש לי חור באמצע החיים שלי, ריקנות לא מוסברת. ויש לו רצון משלו ושאיפות, והוא מחפש כל הזמן איך להתמלא. הוא לא בררן החור הזה, וכשאין לו מה לאכול, הוא אוכל אותי. בדרך-כלל אני אוהבת כאב, אבל הכאב הזה קצת גדול עלי.
מי ומה ישביע את הרעב הזה? אני לא מדברת על זה עם אף אחד, כי אני מפחדת שיגידו לי שהחור הזה הוא בעצם אני".
ואז היא מגלה משהו. וכמה קשה להשתכנע ולאמץ אותו.
"אחרי הכל, הרבה יותר קל למות שבעים שנה, מאשר להעז לחיות רגע אחד קטן באמת".
היא מדברת עם בעלת תשובה ש"לא אוהבת להפסיד, אבל לא עושה מזה טרגדיה ולא אידיאולוגיה. פשוט אוספת את עצמה וממשיכה ללכת". היא מבינה שזו דרך של עליות וירידות והרבה עבודה.
ומכירה את הבחור הנכון, הבדידות שלה נעשתה נסבלת - "במקום לריב עם עצמי ולשנוא את עצמי, יש עם מי לריב ואת מי לשנוא. קוראים לזה זוגיות".
הבנזוג הזה מסביר משהו בהתייחס למצית, מה שאולי נכון גם על אנשים:
"כל אחד יורד לעולם הזה עם כל החפצים שעתידים להיות שלו. ועל כל אחד מהחפצים האלה מוטבע הקוד האנרגטי שלו. ואלו המציאות שלו. וכל החיים האדם מסתובב בעולם הזה ומחפש את המציאות שלו. החיסרון שלהן מוטבע בתוך הנפש שלו. וכשהוא מוצא מציאה ששייכת לו, החיסרון מתמלא קצת".
נסיים עם התייחסות לסדרה (שעדיין לא סיימתי) - קצרה, ליהוקים שאותי מעצבנים (עלמה במיוחד, תיארתי אותה נחמדה יותר ולא כזאאאאאת צינית כמו פוליאקוב). הסדרה לא צמודה לספר כל כך, יש שינויים קלים.
4 קוראים אהבו את הביקורת
4 הקוראים שאהבו את הביקורת
