אז...
אחרי שהרבה זמן קראתי ספרי נוער כדי לשפר את הכתיבה שלי בספרים שאני כבר מוציאה לאור, החלטתי לקרוא ספר מבוגרים.
עדיין יש לי את החלום להוציא גם ספרים למבוגרים...

הידע שלמדתי מבחינה אקדמית נסוב בעיקר על ילדים ובני נוער -
וכנראה שלכן יש לי איזשהו ביטחון גדול יותר לכתוב לנוער. הלימודים העניקו לי מין תחושה שאני יודעת פחות או יותר מה הערכים שבהם הנוער של היום עוסק ואיך לתווך את הנושאים החשובים בצורה שתועיל גם בכאן ועכשיו וגם לעתיד.
כתיבה למבוגרים בשבילי זה באמת יותר מורכב...

מצד שני זו גם הזדמנות גדולה, כי אם אני כותבת למבוגרים זה בשביל הכיף, ולא בשביל לחנך.
אז אני שמחה שבמקרה נפלתי על הספר הזה, ספר מתח שרואים שאין לו אג'נדות או יומרות אלא בעיקר בא להעביר חוויה.
מה שמפריע לי בהרבה מהתכנים הפופולריים בימינו למבוגרים הוא היומרות:
מרגיש שיוצרים מנסים להיות הכול מהכול, מדמיינים שאחר כך אתה חושב עם עצמך איך זה נוגע לחיים שלך...
פה זה אסקפיזם לכל דבר, שלא מנסה להיות משהו אחר ולא מנסה ליצור בך שינוי.

*בהיותו ספר על פשע - זה ספר שיכול להעצים חרדות, לשיקול דעתו של מי שהנושא עקרוני לו.
אני הצלחתי להנות מהספר שלא לוקח את עצמו ברצינות רבה מדי...
אף שהוא מעלה ערכים נוצריים או דתיים בכלל - הוא לא מטיף אליהם אלא מציג את כל הגישות והצדדים.
לגבי העלילה בקצרה:
נערה בגיל קולג' מוסטת ממסלול חייה עקב תאונה שהובילה לשימוש בסמים. הנערה מופנית לאחר התמדה בקבוצת התמיכה לעבודה כאומנת מטעם הגורמים המטפלים בה, ורק אחרי שהיא נקשרת לילד שעליו היא שומרת, ומתחילה למצוא את עצמה בשכונה היוקרתית שהגיעה אליה, היא מתוודעת לכך שהזוג שמעסיק אותה מתנהג בצורה מוזרה. היא שמה את טובת הילד לנגד עיניה ומנסה להוכיח מה הצעדים שצריך לנקוט למען שלומו - אך קשה לה להוכיח שהצדק איתה עקב עברה הבעייתי והיותה בתהליך גמילה.

הספר הזה המתין לתורו בסבלנות רבה על המדף מאז שיצא לפני שנה. לפני שבועיים החלטתי שסופסוף הגיע תורו ואת האמת? אני לא יודע למה חיכיתי כ"כ הרבה. הספר פשוט מושלם! שלא כמו בד"כ, הפעם ההמלצה של סטיבן קינג על הכריכה: "לא ניתן להניח מהיד!" התגלתה כנכונה בהחלט וסיימתי אותו בזמן שיא של שבוע וחצי.
וואו!!! איזה ספר מעולה! מרתק ומותח לאורך כל הדרך. העלילה מובאת כלבבי בגוף ראשון מפיה של מלורי ומשלבת אלמנטים על טבעיים שנהניתי מהם מאוד. הספר שונה וייחודי, בעיקר בזכות הציורים היפהפיים שמוסיפים המון לעלילה. לאורך הקריאה דמיינתי את העיבוד הקולנועי לספר והלוואי שזה אכן יקרה.
אני כבר לא יכול לחכות שיתורגם ספר נוסף של הסופר המעולה הזה.
לסיכום, מומלץ בחום רב מאוד לכל אוהבי המתח! לא לפספס!!!

מה מסתתר מאחורי ציורי ילדים תמימים ? מה הם מביעים תוך כדי ציור?

יש על כך תיאוריה שלמה ומשנה סדורה.
נפש הילד נשפכת על הדף, קו, צבע, לחיצה, מריחה, סידור הציור בדף.
כל דבר מספר סיפור.

מלורי, מקבלת על עצמה עבודה נחמדה, שמירה על ילד בשם טדי, בעיירה יוקרתית , עם הורים עמידים.
מלורי עצמה, יוצאת מוסד גמילה עם עבר לא קל אבל בדרך הנכונה להשתקם.
העבודה עם טדי נהדרת, מלורי נהנית מכל שניה אבל משהו טורד את מנוחתה, הציורים של טדי מלחיצים משהו..
ציורים שחורים עזים מביעים פחדים.
מלורי אוספת את ציוריו, משתפת את הוריו את הסביבה, היא מזהה התנהגויות מוזרות, יישות שמסתובבת בביקתת מגוריה,
סיפורי תושבי העיירה וההסטוריה של הבית, לא נותנת לה מנוח.
מלורי מתחקה אחרי ציוריו של טדי ...עד האמת המרה.

ספר מתח, פסיכולוגי, מיוחד במינו, מעניין וקולח.

הנאה מרובה.

״תמונות נסתרות״-ג׳ייסון רקולאק

הוצאת מחברות לספרות
כנרת, זמורה, דביר
380 דף

מלורי קווין בחורה בת 21, שהיתה אתלטית מבטיחה בתיכון, אחרי תקרית טרגית, החלה עם כדורים נגד כאבים והמשיך להתמכרות לסמים שבגללם סיימה תוכנית גמילה. היא מגיעה לעבוד, דרך מדריך הגמילה שלה, ראסל, כמטפלת לילד חמוד, טדי בן החמש.
הוריו, קרוליין שעובדת עם הלומי קרב ואביו טד מקסוול שפחות מתלהב שמסוממת לשעבר תטפל בבנו, אבל מתעשת.
טדי הקטן מתאהב בה מייד וההורים שלו גם אוהבים אותה.
מלורי עוברת לגור בקוטג׳ קטנטן שיש בו היסטוריה שלילית.
היא שומעת רחשים, מרגישה שמתבוננים בה.
קריפי כמו שאני אוהבת!!!!

טד אוהב לצייר. ציורים חמודים לגילאי חמש ואפילו יותר מתוחכמים לגיל חמש. ציורים מקסימים מלאי ילדות מאושרת.
היא נפגשת עם דמיאן, בחור צעיר וחתיך שמכסח את הדשא ואחכ מגלה שהוא גר עם הוריו העשירים בבית קרוב ואביו מנהל את טיפול המדשאות והצמחים בכל השכונה.
היא מכירה את פיצי, אישה תמהונית ומסוממת שמאמינה באמונות תפלות וקרוליין מבקשת ממלורי להתרחק ממנה.
ואז…. נכנסת אניה. החברה המסתורית של טד שאף אחד לא רואה, אבל מספרת לו איך לצייר והציורים מתחילים להיות לא נעימים לעין ומסובכים לגיל חמש ועם דמות שככל הנראה זו אניה עצמה.
אניה גם אומרת לטדי מה להגיד, מה לעשות. האם היא מתחילה לשלוט בחייו?
טדי מצייר את קורות אניה. ולא ציורים חיוביים. מי זו אניה?
מפחיד.
ההורים מגיבים בגיחוך על ציוריו ומלורי מתחילה לקבל את הציורים רק אצלה בקוטג׳.
מי שם אותם?
מה אניה מנסה ״לספר״ דרך הציורים של טדי?

את האגרוף בבטן מקבלים בהפתעה גמורה. ואז מגיע עוד אחד

נהנתי מכל דף!!!!!!!!!!!!!
ספר כלבבי!!!!!
נהדר!!!!!
קצת על טבעי, בצורה נעימה ומותחת מאד.

ספר בהחלט מומלץ!!!!