אז...
אחרי שהרבה זמן קראתי ספרי נוער כדי לשפר את הכתיבה שלי בספרים שאני כבר מוציאה לאור, החלטתי לקרוא ספר מבוגרים.
עדיין יש לי את החלום להוציא גם ספרים למבוגרים...
הידע שלמדתי מבחינה אקדמית נסוב בעיקר על ילדים ובני נוער -
וכנראה שלכן יש לי איזשהו ביטחון גדול יותר לכתוב לנוער. הלימודים העניקו לי מין תחושה שאני יודעת פחות או יותר מה הערכים שבהם הנוער של היום עוסק ואיך לתווך את הנושאים החשובים בצורה שתועיל גם בכאן ועכשיו וגם לעתיד.
כתיבה למבוגרים בשבילי זה באמת יותר מורכב...
מצד שני זו גם הזדמנות גדולה, כי אם אני כותבת למבוגרים זה בשביל הכיף, ולא בשביל לחנך.
אז אני שמחה שבמקרה נפלתי על הספר הזה, ספר מתח שרואים שאין לו אג'נדות או יומרות אלא בעיקר בא להעביר חוויה.
מה שמפריע לי בהרבה מהתכנים הפופולריים בימינו למבוגרים הוא היומרות:
מרגיש שיוצרים מנסים להיות הכול מהכול, מדמיינים שאחר כך אתה חושב עם עצמך איך זה נוגע לחיים שלך...
פה זה אסקפיזם לכל דבר, שלא מנסה להיות משהו אחר ולא מנסה ליצור בך שינוי.
*בהיותו ספר על פשע - זה ספר שיכול להעצים חרדות, לשיקול דעתו של מי שהנושא עקרוני לו.
אני הצלחתי להנות מהספר שלא לוקח את עצמו ברצינות רבה מדי...
אף שהוא מעלה ערכים נוצריים או דתיים בכלל - הוא לא מטיף אליהם אלא מציג את כל הגישות והצדדים.
לגבי העלילה בקצרה:
נערה בגיל קולג' מוסטת ממסלול חייה עקב תאונה שהובילה לשימוש בסמים. הנערה מופנית לאחר התמדה בקבוצת התמיכה לעבודה כאומנת מטעם הגורמים המטפלים בה, ורק אחרי שהיא נקשרת לילד שעליו היא שומרת, ומתחילה למצוא את עצמה בשכונה היוקרתית שהגיעה אליה, היא מתוודעת לכך שהזוג שמעסיק אותה מתנהג בצורה מוזרה. היא שמה את טובת הילד לנגד עיניה ומנסה להוכיח מה הצעדים שצריך לנקוט למען שלומו - אך קשה לה להוכיח שהצדק איתה עקב עברה הבעייתי והיותה בתהליך גמילה.














