ביקורת ספרותית על קרוב להפליא ורועש להחריד מאת ג'ונתן ספרן פויר
ספר טוב

---

מבחינה רעיונית, הספר לא רע בכלל.
מבחינת הפואנטה שלו, נשארתי קצת מבולבלת. בסוף הספר חשבתי, "איפה ההמשך?" הרגשתי שפויר נורא ניסה להעביר לי מסר כלשהו ופספסתי אותו. אם הייתה לי סבלנות הייתי קוראת את הספר בשנית, אך בגלל שלא אהבתי אותו עד-כדי-כך, חיפשתי ביקורות וניתוחים שלו באנטרנט.
נוכחתי לגלות שאין שום פואנטה. (וגם אם ישנה, אני לא היחידה שלא מוצאת אותה. אם מישהו כאן כן, אשמח אם יבהיר לי במה העניין) ושלא תבינו לא נכון, אני בפירוש לא חושבת שלכל ספר "צריכה להיות נקודה כלשהי" או "מסר", אבל הספר הזה הרגיש כמו אחד שדווקא יש לו. מן רומן-פסאודו-מתוחכם שכזה.
בסך הכל כן דירגתי אותו כ"ספר טוב" ולא "ספר בסדר" בגלל שהיו שם רעיונות מעניינים, וציטוטים בלתי נשכחים ("התאהבתי כל כך הרבה שלפעמים חשבתי, אולי אני לא מתאהבת בכלל. אולי קורה לי משהו אחר. נורמלי יותר").

» ביקורות נוספות של שוורץ שרון
» ביקורות נוספות על קרוב להפליא ורועש להחריד