דלית אורבך

דלית אורבך

סופרת


» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריה (206):
לחפש ולקרוא , חייבת לקרוא , מעניין, מהמשובחים, שוכב על המדף ומחכה שיהיה לי זמן אליו, הספר הבא..., רשימה, קראתי, רשימת הקריאה הבלתי נגמרת שלי... (מזל שלספרים יש סבלנות וחיי מדף נצחיים!) :-), מחכים על המדף, צריכה לקרוא אבל לא בוער לי.., רוצה לקרוא :), לקרוא, ממתינים לרכישה..., ספרים שקראתי, רוצה לקרוא, 2013, ספרים שאצטרך לקרוא, דיגיטלי, עוד ...
1.
נרי שומע הכול מהיום שבו נולד. הוא שומע גם דברים שלא אומרים בקול רם; דברים שאדם לא מגלה אפילו לעצמו. נרי נולד עם היכולת הנוראה והמופלאה לקרוא מחשבות. "אני יודע יותר מכל אחד אחר," נרי אומר. "כל כך יודע וכל כך לא רוצה לדעת. וכל מי שאומר שידע זה כוח, יש לי ויכוח איתו." עד מהרה מגלה נרי שהוא לבד מול כל העולם. הוא נחשף למחשבותיה של אמו על גבר אחר, מגלה שאביו שבור לב, ויודע שאחותו אהובה הרבה יותר ממנו. כשאחד מחבריו לספסל הלימודים מואשם ברצח, נרי מגיע לבית המשפט כדי לראות מקרוב איך נראה רוצח. מפגש מקרי עם עורך דין גורם לו לחשוף בפניו את יכולותיו, ונרי הופך לנשק הסודי שמצליח להביא לזיכוים של חפים מפשע. אך לפתע מתהפכת הקערה על פיה: נרי מסומן כחשוד העיקרי בפרשת רציחות סדרתיות. במעצר הוא פוגש באישה היחידה בעולם שיכולה להעמיד מולו מראה ולהכיר לו את עצמו. יחד הם יוצאים לקרב הגורלי והמכריע ביותר: הקרב על חפותו של נרי. בדידותו של קורא המחשבות הוא ספרה הרביעי של דלית אורבך, רעיונאית ותסריטאית. קדמו לו קונפטי, קיפודים, וזה הסוף....

2.
ברוכים הבאים לעולמם הפנימי הבלתי רגיל של האנשים הרגילים. מבחוץ לא רואים עליהם כלום, אבל יום אחד יברח להם איזה קוץ מקרי, וכולם יגלו שהם בעצם קיפודים. שהקוצים שלהם דוקרים להם בנשמה. כמו סילבי, שבנתה לה עולם דמיוני עם בעל ואהבה, ותלשה לעצמה את הקוץ הזה עם פינצטה; או כמו נחום שגילה שמה שלא יודעים כן כואב; ורותי - רופאת שיניים בורגנית שקמה יום אחד ונעמדה פעורת פה מול עולם הפוך; ודייויד - הפרסומאי שלא מצליח לעשות את זה עם אף אחת מאז הטראומה ההיא; וגם איתמר - ילד חכם במיוחד שרואה דברים שאף אחד אחר לא רואה. אין אנשים אפורים. יש רק מבטים אפורים על אנשים צבעוניים. וכדאי שנגיע אליהם, כי ככה נגיע אלינו. דלית אורבך פורשת ברומן הזה מניפה מרהיבה של דמויות נפלאות, עם מורכבות פסיכולוגית ועלילתית, קצב מסחרר, חדות לשון ודימויים שלא יפסיקו להפתיע. ספר שהוא חגיגה אמיתית. זהו הרומן השני של דלית אורבך. הראשון, קונפטי, יצא בהוצאת זמורה ביתן בשנת 2002, וזכה לשבחי הביקורת. ...

3.
אשה מתה, ולאחר חצי שעה קמה לתחייה וממשיכה לחיות את חייה, אך הפעם נעים חייה בכיוון ההפוך. לתדהמתה, היא הופכת צעירה מיום ליום. העולם, ממנו נפרדה כאשה זקנה, משתנה ומזדקן מול עיניה. גופה חוזר לאור, לימים טובים יותר, ואילו נפשה ... מה קורה לנפשה? כולם רוצים למתוח את החיים עד הקצה, אך היכן הוא הקצה הזה? אילו יכולנו לחיות מהסוף להתחלה, האם היינו מתרפקים על מה שהיה ומי שהיינו? האם היינו מתכחשים לעצמנו, מנסים לשנות? או אולי לא ניתן לתקן את שעשה הזמן? ...

4.
"זה לא שאני גדולה, כמי שהחיים ‏קטנים‏," מסבירה נינה את ה"יותר מדי" שהיא. אבל גם ‏היא יודעת שלחיות איתה זה כמו לגור בלונה פארק שאין בו פתחי יציאה. ‏בגיל ארבעים וקצת פוגשת נינה לראשונה את אחותה התאומה שממנה הופרדה בלידתה. המפגש בין התאומות הזהות, השונות כל כך זו מזו, מעמת כל אחת מהן עם ‏החוסרים ‏שלה, ומעורר בהן רעב לטרוף את חצי העולם ‏שנמנע מהן. ‏הן מחלוטות להתחלף ביניהן בכול. בבני הזוג, במשפחה המורחבת, בקריירות השונות ובחברים‏. מעשה מטורף זה מטלטל את חיי כל הסובבים אותן ומנפץ את המסכות שהפכו עם ‏השנים ‏לחלק בלתי נפרד מאישיותם‏. ‏ יותר מדי נינה הוא רומן מרתק, מפתיע ושנון על גורלות שנחרצו מראש, על המאמץ העיקש לשלוט בהגה החיים ועל הכמיהה לבחור בחיים אחרים ‏מאלה שנפלו בחלקנו. זהו סיפור על אחריות, העמדת פנים‏, תשוקה והדחקה ובעיקר על הכמיהה הטבעית לשוב ולאחד את חלקינו השבורים‏, ועל הניסיון "לצאת מהחיים ‏האלה בחיים‏", כמו שאומרת נינה. ‏זהו ספרה החמישי של דלית אורבך, רעיונאית, תסריטאית וסופרת. קדמו לו קונפטי, קיפודים, וזה הסוף ובדידותו של קורא המחשבות. ...

5.
כשיפהפיה תל אביבית, קצת נוירוטית, מגלה יום אחד שדחפים משונים וחזקים ממנה גורמים לה לעשות דברים, ללא שום הסבר הגיוני, היא מחליטה ללכת לטיפול פסיכולוגי. אלא שמה שנראה כקצה חוט לפתרון, מתברר כפקעת סבוכה של מציאות דמיונית, מפגשים בלתי צפויים, מחלת רוח ואפילו אהבה שלא שייכת לאף אחד. "החלטתי על שמלה שחורה קטנה. ניגשתי לארון, ואז הציצה אלי מבין הקולבים השדה שלי, הכותבת ההיא, הסופרת. היא הכריחה אותי ללבוש את החצאית שאני הכי שונאת עם הגופייה שהכי לא מחמיאה לי. ניסיתי להיאבק בה, להגיד לה שאני לא מפחדת. בסוף לא היתה לי ברירה. לקחתי את החצאית והגופייה, לבשתי אותן, נעמדתי מול המראה כאילו אני מרוצה מעצמי. ואז במהירות נכנסתי לאמבטיה, פתחתי את הדוש עד הסוף ונרטבתי כולי... הסופרת נסוגה. דלית אורבך, שקונפטי הוא ספרה הראשון, לקחה על עצמה משימה ספרותית מן המדרגה הראשונה. בלשון משעשעת ושובת לב היא יוצרת תרגיל אינטלקטואלי שמרתק את הקורא לחייה המסחררים, המושכים והמתסכלים של הגיבורה, ואגב כך מאלצת אותו לענות על שאלות נוקבות לגבי שפיותו של העולם, חוסר התוחלת שבתקשורת, ספרות ומציאות, ומי לעזאזל שולט בחיינו. קונפטי הוא ללא ספק אחד הטקסטים המקוריים והמענגים שנכתבו בעברית בזמן האחרון. דלית אורבך, פרסומאית, נולדה ברמת - גן ומתגוררת בה עם משפחתה....

6.
זהו סיפור על אדריכל מצליח שבונה בתים והורס משפחות, ועל מעצב שיער עם שורשים מעורערים ורעב לחיים חדשים. לכאורה – שני סיפורים מנותקים לחלוטין: האחד מתרחש בישראל, השני בבוגוטה שבקולומביה. אולם אט-אט מצטלבים חוטי העלילה המקבילים ומתלפפים זה בזה, עד שעמודי התווך שלהם קורסים לתוך עצמם בשיא דרמטי ובלתי-צפוי. זהו סיפור על גורל ידוע מראש (או שלא), ועל גבריות שמנסה להציל את כבודה מלועו של עבר מאיים, אך נופלת במלכודת של חטא היוהרה. חתיכת סיפור הוא רומן מתח קצבי, צבעוני וסוחף, רב-המצאה ורב-תהפוכות, המטיח בעוצמה את רעיון אפשרות הבחירה שלנו בגדר ההפרדה של הכביש המהיר. דלית אורבך כבשה לה זה מכבר את מקומה כאמנית העלילה המקורית, המבריקה והמרתקת. ספריה הקודמים, "קיפודים", "בדידותו של קורא המחשבות", "וזה הסוף" ו"יותר מדי נינה" היו לרבי-מכר. ...

7.

הספר הזה הוא ממתק אמיתי ושונה מכל מה שקראתי, בדיוק כמו כל ספר אחר של דלית אורבך (והוא גם לא דומה בכלום לשלושת הספרים האחרים שלה שכבר הספקתי ... המשך לקרוא
14 אהבו · אהבתי · הגב
מאז ומתמיד האמנתי שהשפה היא אחת ההמצאות הגדולות שהקפיצו את האנושות. התקשורת המתאפשרת באמצעותה מביאה לחשיבה ולחילופי רעיונות שאחראים לחל... המשך לקרוא
8 אהבו · אהבתי · הגב
זה הוא אכן ספר שאפשר לסכמו ב"חתיכת סיפור"! אני לא נוטה לקרוא כריכות אחוריות כדי לא לפגום בחווית הקריאה וגילוי העובדות ועיקר הסיפור, ואת הס... המשך לקרוא
6 אהבו · אהבתי · הגב
הרעיון של הספר מעניין. עם זאת, הניתוחים הארוכים (מדי!) של הסופרת גורמים לך לאבד עניין (פשוט כי התיאוריות הפריודיניות המוקצנות אינן מעניינו... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
אני חייב לומר שהספר הזה איכזב אותי מאוד! מהתקציר בגב הספר הוא נראה מותח ומעניין מאוד, אך בפועל הוא נמרח בכ"כ הרבה שטויות ומשעמם ברמה כזו שפ... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב
דלית אורבך היא כנראה סוג של קוסמת כי היא מצליחה לכתוב שונה מכל סופר ישראלי אחר בימינו והיא עושה זאת בכישרון רב. אחרי שנתקלתי בספר הראשון ש... המשך לקרוא
13 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ