ביקורת ספרותית על תנינה במישור החוף מאת טלי כהן־צדק
ספר טוב

---

בוקר שגרתי עבור שירה. משפחה בורגנית ממוצעת. בית, זוג בשנות הארבעים, שתי בנות וכלב.
שירה (המכונה לעתים בחיבה 'שירה שירה') יוצאת לעבודה אחרי הסידורים הרגילים בבוקר.
נוסעת לתומה במישור החוף ואז קורה דבר מה שאין לו הסבר.
הנוף הרגיל אבל..נתניה איננה. כן, נעלמה לה. אופס. אין נתניה, היא לא רואה אותה. מה לעזאזל...עיר לא נעלמת סתם ככה.
ואז התאונה ממנה היא יוצאת עם חבלות קלות, והזכרונות עולים.
שירה חוזרת לעבר, עשרים שנה.
סטודנטית בת עשרים פלוס ובחבורה עם מיכה, נעמה ואמיר. אמיר הוא הגאון בין החבר'ה, בחור מבריק וחלוש שלא עשה צבא בגלל פרופיל נמוך מה שמקומם לעתים את מיכה שנקרע על ג'בלאות עם מאה קילו על הגב.
אמיר הציע אז להשתתף בניסוי יוצא דופן, נועז וחדשני. משהו הקשור לתעתוע חושי. כעת היא נחפזת לנסוע אליו אחרי נתק ממושך אך לשווא.
מכאן מתחיל מסע מטורף שלה עם מיכה ונעמה אחרי השנים שחלפו. התרחשויות תמוהות שאין להן הסבר. הניסוי שאז נראה הזוי מקבל לפתע תפנית חדשה ומשמעותית מאד. שלושתם מוצאים עצמם במחול שדים מבהיל וטעון. כעס וטינה, אירועים בלתי מובנים בעלי תוצאות מעבר לדמיון.
הספר הוא בעצם על בחירות והשלכותיהן. בחירות ברגע של משובה בלי לשער לאן יובילו.
התחברתי לכתיבה. עכשווי, משפטים קצרים וחותכים, סגנון שוטף בלי יומרות להיות מתוחכם. חרפות וגידופים פה ושם. בן זונה, כוס אוחתו.

תפסתי את היד שלה.
מה?!
תעזבי אותי!
נעמה!
איי, שירה!
תגידי עוד פעם, חולצה רגילה?
ספויילר קליל- שם הספר הוא הגדרה מתשבץ הגיון. אנגרם.
ספר מהנה וכיפי.

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על תנינה במישור החוף