ביקורת ספרותית על תהלה (תהילה), השנים הטובות, עגונות, המלבוש מאת ש"י עגנון
ספר מעולה

---

"טיילתי לי אילך ואילך כשאני מריח את ריח הגשמים שיורדים ברננה ומתעטפים בערפלים המגוונים ומשיקים בין אבני חוצות ומקישים על כתלי הבתים מרקדים על הגגות ומנטפים ועושים שלוליות שלוליות, שפעמים הן עכורות ופעמים הן צלולות ומבהיקות מזהרי החמה שמבצבצים ויוצאים לסירוגין מבין העננים לראות הקלו המים, שירושלים אפילו ביום של גשמים החמה מבקשת לעמוד בתפקידה".

במבט אישי - אינני יודעת מה תמצית אהבתי לכתביו, זה בוודאי לא נעוץ בסיפורים שמתארכים על פי רוב, כשאפשרי לקצרם לעמוד וחצי. אם כן הרהרתי ביני לביני אולי זו השפה. אך גם השפה היא של מאה קדומה ובוודאי אינה עוזרת תמיד להתחבב עליה. לכן השורה האחרונה היא: שאהבתי הגדולה לעגנון נותנת לי הצצה לעולם שאינני מכירה, קדום, מסתורי, חסידי, מבט חטוף עלינו היהודים ושאר עדויות שהשארנו חותם, שהיינו כאלה ועודנו. יהודים שפולמוס באפם, וויכוחים ברומו של עולם על מה נכון ואיך נכון לחיות. ובית הלל ובית שמאי זה אפס לעומת הריבים בין הפלגים השונים ביהדות וריבים. ועל מה ? על צדקת הדרך בעולם הזה. ואין עירוב ואין ערבוב. זה לב העניין שכל כך מדיר שינה מעיניי דווקא בתקופה הזו. האנלוגיה לתקופה הכרחית וכן ההצצה שלי שהיא רק שלי, אינדיבידואלית, הרי לאף אחד אין בעלות על שום תורה או דרך שאחליט לחיות כיהודייה.

ועגנון באירוניה משרטט שבילים בכדי להראות את השיבוש שאוכלוסייה שלמה עושה כי הם חושבים שכך נאה וכך צריך לחיות. עגנון על ידי כתביו מביא לנו את עניין הזיווגים. ומסתבר שזיווג מתוכנן על ידי ההורים לרוב לא נושא פרי אהבה אלא משבש את האהבה ואת הזיווג הטבעי כשלב מתחבר ללב אחר בצורה טהורה וגורלית כל כך שאינה תלויה בתיווך. כששני לבבות מתחברים הם נועדו להתחבר, הלב לא קשור לכמה ואיזה יהודי אתה ומה דרכך ומעמדך, וכמה כסף יש לך, ומי הוריך.
"תהילה" הוא סיפור קצר מאוד וכביר ביופיו , זה סיפור שאפשר לספרו במשפט וחצי ואף כל פי כן הוא מזוקק ומלא כרימון של דברי חכמים על ההלך הרוח בין בני אדם שהיה נהוג בירושלים העתיקה, איש איש בביתו, וצניעותו, ומצוותיו, ועוולותיו והרהוריו, אם בתוך החומות או מחוצה לה. על הדרך שהיהדות גלגלה את ימיה מאז שהיהודים עלו לארץ וכל מנהגיהם נשתמרו בעת ההיא ועד היום. החכמה היהודית שעוברת מדור לדור של עשיית מצוות. תהילה החכמה באה בשנים ועסקה בגמילות חסדים כל ימיה. אך הסיפור מעבר לסיפור הוא על ההורים שלה שפסלו את מושא אהבתה בגלל שהיה חסיד שאז החסידות נחשבה לכת. בעצימת עיניים פסלו אחד והביאו לה שני. ועכשיו לך תמצא אותו לאחר 90 שנה.

אם בפינוקיו נגר מתקן את הבובות, אצל עגנון הוא עושה תיקון לדמויות שלו. הוא מתקן את הלב שלהם, עושה להם טוב על הלב לפני שעוברים לעולם הבא. מתקן את מה שההורים עשו. לא תמיד זה מצליח אבל הכוונות של הדמויות הן העיקר. ואפילו יש איגרת לאהוב בתוך כד עם חותם משעווה.
הנה קטע טוב: "שמעתי שאתה בעל עט, מה שקוראים היום סופר, אפשר שתשאיל לי את עטך לשם איגרת קטנה". "הוצאתי עט תמיד, (נובע) נסתכלה בעט ואמרה, מטלטל אתה עטך עמך, כאותם שנושאים עמהם כף, שאם יזדמן להם תבשיל הכף מוכנת להם. אמרתי לה, התבשיל הוא בתוך הכף".


{כשאני קוראת ספרים מודרנים, כאלה שיצאו לאחרונה, הם יפים אך לא מגיעים לעשירית
מהיופי הפיוטי הקיים בכתבי עגנון}.

מלא אור לכולם בחנוכה או בכלל בחיים.....

» ביקורות נוספות של חני
» ביקורות נוספות על תהלה (תהילה), השנים הטובות, עגונות, המלבוש