ביקורת ספרותית על אילו נולד איטלקי - ספריה לעם #825 מאת שי אספריל

---

השנה גיליתי את הספרים של שי אספריל, וזו תגלית שכולה עונג צרוף. זה מסע בין מילים כתובות שכל אחת מהן מחלחלת למקומה המדויק. והלב שלי נפתח לכתיבה כזו.
אספריל יודע לכתוב סיפור. לא, יותר טוב: הוא יודע לספר סיפור. מתחילתו ועד סופו, ללא משברים באמצע. הוא יודע לשמור על רצף, ובעיקר על עניין שנובע מסקרנות שהוא דואג להזין אותה.

לכל סופר יש איזושהי טביעת אצבע, חותם. של אספריל מתמקדת במרחב המשפחתי. יחסים בין משפחתיים, בין דוריים, הורים וילדים, אחאות. המרחב המשפחתי הוא נרחב, אבל איך שלא מסתכלים עליו הוא תמיד יהיה גדוש באמוציות ומשקעים. שם הכל מתחיל, זה תחילת המסע.

כן, משפחתיות זה נושא טעון. זו לא רק הגנטיקה. זה יותר, ובעיקר - כל הקטע הרגשי, שבסופו של דבר הוא זה שיתווה את דרכנו, וינהל אותנו אל מול האחרים.

"אילו נולד איטלקי" בנוי בצורת רשומון. שלושה קולות מספרים את הסיפור: ויקטור, מנחם, והגר.
ויקטור הוא עורך דין מצליח בענייני אישות וגירושין. כמו שאומרת הבדיחה, עושה את הונו מצרות של אחרים. אירוע מילדותו המוקדמת הנחה את דרכו העתידית, ולמעשה הוא הגרעין לכל הסיפור.

הגר היא עיתונאית שמחפשת לכתוב על נושאים בוערים, כאלו שיעוררו הד, ומנחם הוא גבר ערירי שרוב חייו מסתכמים במציצנות והאזנה לשיחות של אנשים אקראיים בבתי קפה. את הריק בחייו הוא ממלא מחיים של אנשים הזרים לו, כשהוא חודר את פרטיותם.

השלושה קשורים אחד לשני, חלקם בחוטים בלתי נראים עד שקופים, אך הם קשורים כמו שרק הגורל יכול לקשור אנשים אלו לאלו כמו בחזיון תעתועים.

אספריל יודע לכתוב על משפחתיות שבורה, וגם בספר הזה המשפחתיות היא כזו. שבורה, ולעיתים מנוכרת. אבל גם ניכור יכול להיקרא יפה ובשקיקה כשהוא כתוב טוב.

אספריל משתף את הקוראים בציטוטים מספרים, אזכור שירים וזמרים, והוא לא רק יודע לכתוב טוב, הוא בעל טעם משובח.

ממליצה בחום!

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על אילו נולד איטלקי - ספריה לעם #825