הביקורת נכתבה ביום שני, 26 בדצמבר, 2022
ע"י יוסי נינוה
ע"י יוסי נינוה
שי אספריל יודע לכתוב סיפורים, וספריו הקודמים הוכיחו זאת היטב, נהניתי מאוד מהם.
גם הפעם, שני סיפורים הצועדים זה לצד זה: סיפורם של ויקטור והגר (ולה סיפור משלה), וסיפורו של מנחם שוורץ. שני הסיפורים מקבילים המתרחשים ללא שום קשר ביניהם, ואני מצפה לרגע שבו ייפגשו. חיכיתי חיכיתי, ורק בדפיו האחרונים נפגשים שני הסיפורים. וכאן האכזבה, האם כל העלילות המפורטות על חיי גיבורי הסיפורים, זה כל מה שמחבר ביניהם.....(לא אחשוף את הסוף!), כל כך הרבה נפתולים, כל כך הרבה עלילות מורכבות, וכל זה כדי להגיע לשיא (סי) ולעשות פּוּק קטן....???
4 קוראים אהבו את הביקורת
4 הקוראים שאהבו את הביקורת
