הספר הזה הוכיח לי בפעם המי יודע כמה, שאם מפרקים אותו לעלילה ודמויות פשוט מתעללים בסקירה.
טוב, הנה ההתעללות.
שלוש דמויות בסקירה: ויקטור בגוף ראשון, רעייתו הגר ועוד אחת מנחם שוורץ, שעד די מאוחר בספר לא נראה שיש קשר ביניהם. משמתחוור הקשר, ולמעשה האסון הבא בעקבותיו, ההכרה היתה כמכת פטיש בראש.
ויקטור הוא עורך דין לענייני גירושין, המקום בו מביאים את מרב הנזק ומקבלים בתמורה את מרב הכסף. אספריל מכיר כנראה היטב את עולם המשפט (אני מעט ומניסיון כלשהו) והוא מכה בו ללא רחם (ואני מוחה כפיים בהתלהבות), אבל זה רק משרת את העלילה. מנחם הוא רוקח שירש רשת בתי מרקחת קטנה ורווחית, בעברו מאילת ועתה בעל בית מרקחת בתל-אביב ובעל שלוש דירות באותו בניין, שתיים מושכרות בסגנון AirBNB ואחת בה הוא גר בעצמו. הדירות אותן הוא משכיר מחוברות למצלמות נסתרות ומנחם יכול לצפות בדייריו מתי שהוא חפץ בכך ולערוך מחקר עליהם. הנה התעללות לכאורה בדיירים, המביאה לו את אסונו.
הגר פרשה מחברה עתירת כסף לייעוץ כלשהו, התעללות בנועצים ולא בעלילה. עתה היא עיתונאית חוקרת, נושכת ולא מרפה. ההתעללות הפעם גרמה לאסון שלפחות דמות אחת בספר לא מודעת לה, אבל לקורא זו מהלומה ניצחת.
אספריל כותב היטב, אין רגע דל וכשרגע כזה עלול להפציע, מיד עוברים לחוט עלילה חדש ומיני עלילה מחודשת וכתובה היטב. כך מתוארת בגוף ראשון עלייתו המטאורית של ויקטור בעולם המשפט. בצעירותו ויקטור גדל בשכונה בה התחבר לגורמים עברייניים כמעט. לאחר שהתנסה פעם אחת במעשה שלא ייעשה וניצל בזכות עורך דין אחר, חייב ניסוטו לכיוון אחר ומשם מה שרע לאחרים טוב עבורו. אמו, לעומת זאת, חוותה אבדן אח בצעירותה וזה נעלם ולא הותיר אחריו זכר, רק כאב נוראי למשפחה.
כך עוברות עשרות שנים, ויקטור מתעשר, הגר רעייתו לא מצליחה להבין מה היא עדיין עושה עמו לאחר חוויית בגידה ורק מנחם מבוסס היטב כלכלית, אבל מכל בחינה אחרת בודד וממשיך לקנות אצל אותו ירקן, שותה באותו בית קפה, מפרק עוף צלוי במקום קבוע כמובן בסצינה המרכז תל-אביבית, ומותו המקרי, פטיש בראש כאמור, מכה בקורא המלקק בסך הכל אצבעותיו בקריאה הטקסט הדוהר הזה.
להוצאת עם עובד אין בשנים האחרונות הצלחה עם ספרים טובים, אפילו לא סבירים. הספר המשובח הזה רק בא להצביע על העובדה האומללה הזו בבחינת היוצא מן הכלל, המצביע על הכלל.

לא טוב היות האדם לבדו, אבל הוא לבדו בין כה וכה – המשפט הזה הוא מעין המוטו של הרומן היפה הזה.

הספר כאילו רדף אחריי. בביקוריי החודשיים בספרייה הייתי נתקל בו במדור המומלצים והוא תפס את עיני. לאחר שקראתי את הכריכה האחורית וכמה מקטעיו, דחיתי אותו תחילה מתוך מחשבה שמדובר בעוד סופר ישראלי "טיפוסי" מכאלה שרוויתי מהם מזמן. אך אינטואיטיבית משהו בו תפס אותי ולבסוף הבאתי אותו הביתה ואני מודה על שלא ויתרתי עליו.

העלילה מועברת לקורא דרך שלוש דמויות – ויקטור, מנחם והגר, כשדמותו של ויקטור מספרת את חלקה בגוף ראשון, מה שהופך אותו למין דמות ראשית בסיפור, אך לא מובהקת. השניים האחרים מסופרים בגוף שלישי. מהלך לא שגרתי של אספריל שהוסיף לי הרבה עניין .


מהלך האירועים מתפרס על כמה עשורים בחיי הדמויות ותקופות בחיי המדינה. מצד אחד יש בו בליל של חיים ישראלים שניתן לפגוש אצל סופרים מקומיים אחרים. אך איכשהו הרגשתי שאספריל עושה את זה טוב יותר מכמה סופרים מוכרים, בעלי יחסי ציבור מופלגים ואף הילה של אבות רוחניים.


בחיי הדמויות יש אוסף עשיר של חוויות אנושיות. ילדות בשיכון עולים, שכול, הסתבכות עם טיפוסים מפוקפקים, חטיפת ילדים בראשית ימי המדינה, ילדות במשפחה של ניצולים, הורות לוחצת, התמודדות נפשית ועוד כהנה וכהנה... וחלומות כמובן.


לא זיהיתי אצל אספריל מאמץ או מניירות מיותרות. הכל זורם יפה, הכתיבה פשוטה יחסית אך מרגשת ומרגישה נכונה. הסיפור נתווה במלאכת מחשבת וככל שמתקדם פורט יותר ויותר על מיתרי הרגש, מפעיל משהו בלב. אספריל מצליח לגעת במניעים הכי כמוסים שלנו לבחירת מהלכינו בחיים וככל שיש בספר אהבה גדולה, הדבר לא מגיע למחוזות של רומנטיקה בנאלית, הכל נשאר ריאליסטי . יש קשר בין הדמויות שהן לא מודעות לו אך הוא נותר לא גלוי עד סוף הספר. מצד אחד יש בכך משהו לכאורה מנוכר, אך עוצמת הרגשות, החיוּת של הסיפור, הופכות אותו למאוד נוכח ונוגע.


סוגיית הבדידות בחיינו מהווה בעיניי את המוטיב העיקרי בספר. בין אם זו בדידות כלשונה ובין אם אנחנו במערכת יחסים, עם ילדים, חיי שגרה מלאים ואפילו מעמד וכסף. אספריל מצליח לזקק את תחושת הבדידות האישית בחיינו, לקשר אותה לאירועים, להביא את כל המורכבות של מניעים של אנשים.

שם הספר נובע מציטוט מתוך 'סוף דבר' של יעקב שבתאי, המובא באחד הפרקים, כך שאין בו שום דבר איטלקי ממש, למי שתהה.
לצד זאת, מובא גם קטע יפה מהספר 'והיום איננו כלה' של אייטמטוב בהקשר של תפקיד הילדים בחייו של אדם בפרק אחר.


אז יש לנו כאן מצד אחד עוד ספר על חוויה אנושית עם נוכחות של אווירה ישראלית על המאפיינים הייחודיים שלה. עם זאת, הרגשתי שהוא שונה במובן הטוב של המילה. צללתי עמוק לאווירה הדטרמיניסטית, המרירה – מתוקה והמלנכולית משהו שיצר אספריל ואני יכול לומר שנהניתי מכל רגע.
אולי זו התקופה בחיי שלי, אך זה ספר שגרם לי להרגיש.

מאז שלא הצלחתי להיכנס לבלוג הקודם שלי לפני יותר משלוש שנים (פתחתי כמובן חדש מכיוון שאני אוהב את סימניה) לא הרביתי בכתיבת דעתי על הספרים שקראתי, אבל משהו בספר הזה תפס אותי ולא נתן לי מנוח וזאת משום העוול הבלתי נתפס שמסופר בו.

במוקד הסיפור, שני אחים שהופרדו בילדותם בעל כורחם ומפגש ביניהם נוצר רק במותו של אחד מהם וגם זה בנסיבות מוזרות, אולי מיסטיות.
האחד עורך דין נשוי שעוסק בדיני משפחה והשני רוקח ערירי שבבעלותו נכסי נדלן כשברקע אשתו של העורך דין גונבת לעיתים את ההצגה.

אספריל נכנס לנעליהם של הדמויות ומתאר את חייהם ללא כחל וסרק על יתרונותיהם וחסרונותיהם ובכלל את העלילה המרתקת וניכר שהוא יודע את מלאכת הכתיבה.

סופו המינורי שעל פניו אמור לזעזע לא הרשים אותי במיוחד, ועדיין ספר מצוין.

עמוס עוז אמר שאם ישאלו אותו על מה הספרים שלו, כל הקורפוס המכובד, הוא יענה במילה אחת: משפחות, ובשתי מילים: משפחות אומללות. ברומן המשובח של שי אספריל, כל המשפחות אומללות, פגומות ומפורקות, ומה הפלא שגם היחידים שהן מוציאות מקרבן הם כאלה. ויקטור זאב הוא עורך דין מצליח ועשיר שהצליח להיחלץ משכונת העוני והפשע שבה גדל, אבל הטרגדיות במשפחתו - אביו נהרג בתאונת אימונים בזמן שירות מילואים, ודודו (לא החיה המטופשת והנכחדת אלא האח של אמו) נעלם בנסיבות מסתוריות כשהיה ילד רך - ממשיכות לעשות שמות בנפשו גם אחרי שנים רבות. הגר, אשתו של ויקטור, היא תחקירנית נמרצת בעיתון, בת לאם יחידנית, שרק בבגרותה מגלה שהובאה לעולם בצורה לא מתוכננת במסגרת סטוץ של אמה עם איש אקדמיה אירי קתולי. היא נוהה אחרי גברים מבוגרים שלרוב מסבים לה מפח נפש, ולא צריך להיות פרויד או יונג כדי להבין שהיא מחפשת בבני זוגה את האב שלא היה לה בילדותה. הדמות השלישית ברומן היא מנחם שוורץ, בן יחיד לאם ניצולת שואה ואב קפדן וסמכותני, ומעל הכול נצר לשושלת של רוקחים שגורלו מאחורי הדלפק בבית המרקחת נחרץ עוד בששת ימי הבריאה. כשאביו הלך לעולמו פרש מנחם הגלמוד והערירי מהרוקחות והמיר את מדפי התרופות במצלמות מעקב מוכמנות שבאמצעותן הוא מציץ לתיירים המשתכנים בדירות האירוח שהוא משכיר.
הן מנחם הרווק והן ויקטור והגר הנשואים הם אנשים בודדים. כל אחד מהם מנסה להתמודד עם הבדידות בדרכו. הגר מנהלת רומן עם גבר נשוי, שכמובן מבוגר ממנה בעשר שנים, ויקטור מטביע עצמו בעבודה, ומנחם חי את חייהם של התיירים שמתאכסנים בדירות האירוח, כמו סוכן השטאזי בסרט "חיים של אחרים".
ויקטור ומנחם לא יודעים זה על קיומו של זה, אבל סוד אפל מהעבר קושר ביניהם. הקשר מתפענח לקורא בשלב די מוקדם של הרומן, ובהמשך הוא, כלומר אני, שרוי במתח האם הם ייפגשו ויגלו את הסוד. אני כמובן לא מגלה.

ומה לגבי שמו הלא שגרתי של הספר? אילו נולד איטלקי. מי? ויקטור? מנחם? הגר? ואולי זה דווקא המחבר, שלשם משפחתו איזה ניגון איטלקי. אספריל, אספרילו. בערך באמצע הרומן מתבאר גם שמו. מנחם, אחרי ששבע הצצות לחיי המין והזוגיות של אורחיו, מבקר בספריה, ונכנס להרצאה על יצירתו של יעקב שבתאי. "אילו נולד איטלקי", הוא ציטוט מתוך הרומן השני והאחרון של שבתאי "סוף דבר". מאיר, גיבור הרומן, שאותו קראתי לפני כחמש עשרה שנים ולכן עלילתו נשכחה ממני מעט, סבור כי כל מהלך חייו היה משתנה ומשתפר אילו נולד בארץ המגף. האם גם מנחם סבור כך? האם היה נגאל מהבדידות הארורה אילו נולד איטלקי? איני בטוח, קראתי פעם שהאיטלקים מאחרים לצאת אל החיים, אל העולם, ומעדיפים להישאר לגור בבית ההורים עד גיל מופלג. ככל הנראה גם אילו נולד איטלקי היה מנחם טבול בעריריות ובגלמודיות מבוהן ועד קודקוד, מקסימום היה ממיר את העוף הצלוי שהוא כל כך אוהב לאכול בספגטי ברוטב בולונז.

ויקטור זאב ומנחם שוורץ הינם שני אנשים שונים בתכלית וזרים זה לזה.
ויקטור הינו עורך דין ממולח וחריף המכיר היטב את מערכת המשפט, נשוי להגר ואב לבת שגדל כילד ונער בשכונה דלה של מי שהפרוטה אינה מצויה בכיסם, מוקף פרחחים ובריונים כגון ניסו המכה אדם באלימות תוך חרפות בסגנון 'יא שמן-תחת'. בצבא שירת ויקטור ביחידה מובחרת.
מנחם הינו רוקח מבוגר ממנו, בן למשפחת רוקחים אמידה ושמרנית שלא נישא מעולם.
שניהם התייתמו מהוריהם ויגלו כבוגרים מבוססים כלכלית סודות משפחה אפלים מעברם שיטלטלו אותם. גם הגר תגלה באופן לא צפוי אמת קשה.
נישואי ויקטור והגר העוסקת בעיתונות ותחקירים עולים על שרטון, מאבדים את הניצוץ ורעייתו מתאהבת בגבר שהכירה במקרה. אחיו הצעיר אורי רואה בעצמו אמן וכהרבה 'אמנים' בגרוש הוא בטלן טפילי לא צעיר הנעזר כלכלית באחיו שאינו מסוגל לנטוש אותו ובטוח שיבוא יום והעולם יגלה את כשרונו.
למנחם הגלמוד בעל ההרגלים הקבועים ונסיונות כושלים לבנות קשר רציני עם בת זוג יש הרגל מגונה. כבעל נכסים המשכיר אותם לתיירים לטווח קצר הוא מפיק הנאה חולנית מהצצה בהם במצלמות שהתקין בדירות המושכרות, משכנע את עצמו שהוא מנהל מעין מחקר אנתרופולוגי ורושם את 'ממצאיו' על מושאי המעקב בטבלאות אקסל.
הספר נע בין שלוש הדמויות העיקריות - ויקטור (בגוף ראשון), הגר ומנחם (בגוף שלישי) ומי שצצים בחייהם כגון מאהבה של הגר, עד לשיא הדרמטי עם נקודת ההשקה המפתיעה והטרגית ביניהם.
הספר חושף את הטבע האנושי על צדדיו הבזויים. ויקטור דרך העולם המשפטי הקר, בדיחות לעגניות על עורכי דין ולא חוסך את שבט לשונו מקולגות ולקוחות כולל הכינוי 'נקניק בן נקניק' לעורך דין שאביו עורך דין. מאבקים מכוערים בין זוגות מתגרשים ומלחמות ירושה בהם אחים שולחים ידיהם זה לגרונו של זה בעימות על נכס וממון. העולם האגרסיבי של עיתונות חטטנית חסרת מעצורים והבדידות שיכול אדם לחוש בחברה.
כוחן של רשתות חברתיות משולב ביצר העדר היכולות להוקיע ללא רחמים.
מהנה בסגנונו ומשלב יפה את הסיפורים האישיים והטבע האנושי.

השנה גיליתי את הספרים של שי אספריל, וזו תגלית שכולה עונג צרוף. זה מסע בין מילים כתובות שכל אחת מהן מחלחלת למקומה המדויק. והלב שלי נפתח לכתיבה כזו.
אספריל יודע לכתוב סיפור. לא, יותר טוב: הוא יודע לספר סיפור. מתחילתו ועד סופו, ללא משברים באמצע. הוא יודע לשמור על רצף, ובעיקר על עניין שנובע מסקרנות שהוא דואג להזין אותה.

לכל סופר יש איזושהי טביעת אצבע, חותם. של אספריל מתמקדת במרחב המשפחתי. יחסים בין משפחתיים, בין דוריים, הורים וילדים, אחאות. המרחב המשפחתי הוא נרחב, אבל איך שלא מסתכלים עליו הוא תמיד יהיה גדוש באמוציות ומשקעים. שם הכל מתחיל, זה תחילת המסע.

כן, משפחתיות זה נושא טעון. זו לא רק הגנטיקה. זה יותר, ובעיקר - כל הקטע הרגשי, שבסופו של דבר הוא זה שיתווה את דרכנו, וינהל אותנו אל מול האחרים.

"אילו נולד איטלקי" בנוי בצורת רשומון. שלושה קולות מספרים את הסיפור: ויקטור, מנחם, והגר.
ויקטור הוא עורך דין מצליח בענייני אישות וגירושין. כמו שאומרת הבדיחה, עושה את הונו מצרות של אחרים. אירוע מילדותו המוקדמת הנחה את דרכו העתידית, ולמעשה הוא הגרעין לכל הסיפור.

הגר היא עיתונאית שמחפשת לכתוב על נושאים בוערים, כאלו שיעוררו הד, ומנחם הוא גבר ערירי שרוב חייו מסתכמים במציצנות והאזנה לשיחות של אנשים אקראיים בבתי קפה. את הריק בחייו הוא ממלא מחיים של אנשים הזרים לו, כשהוא חודר את פרטיותם.

השלושה קשורים אחד לשני, חלקם בחוטים בלתי נראים עד שקופים, אך הם קשורים כמו שרק הגורל יכול לקשור אנשים אלו לאלו כמו בחזיון תעתועים.

אספריל יודע לכתוב על משפחתיות שבורה, וגם בספר הזה המשפחתיות היא כזו. שבורה, ולעיתים מנוכרת. אבל גם ניכור יכול להיקרא יפה ובשקיקה כשהוא כתוב טוב.

אספריל משתף את הקוראים בציטוטים מספרים, אזכור שירים וזמרים, והוא לא רק יודע לכתוב טוב, הוא בעל טעם משובח.

ממליצה בחום!

ספר חדש בן שנה.
סיימתי ביום אחד.
הו סופסופ ספר ישראלי שנכתב על ידי גבר.
כן ספר שני בערמה שלקחתי מארון הספרים יד 2 למסירה ב אמירים, איזה יופי טופי לי שמצאתי את הארון הזה כי כל כך היה לי קשה שהעדפתי לקרוא אבל לא היה לי מה אז הנה ניקרת בפני בדרך לצרכנייה ממש בסמוך אליה הארונית הזאתהי מדפי הספרים שרק מחכים לעוברי אורח שיבואו וייקחו ויתענגו על הספרים שמישהו אחר מסר, נכון לא היה לי מה להשאיר בתמורה, נכון לא היו לי כלל וכלל יסוריי מצפון הפעם, אשרי אני לי מבורכת שמצליחה להרגיש ראויה פשוט לקחת לי ספרים לקריאה כשאני יודעת שאני צריכה , נו אתמול בבוקר במדף הזה בשוהם השכנה נסעתי לסידורים שבת בבוקר יום יפה ושקט עונג תענוג ומסדרת את המדפים והספרים שחלקם נראים ישר לפח וחלקם נירטבו כמה חבל, אכן טרחתי והשארתי מספר ספרים כמספר אלו שלקחתי = איזון, וההם בעצם היו שינוע מהצפון לדרום כמה לא הוגן בעצם לקחת להם הצפוניים ספרים במצב טוב לקריאה רק שממש הייתי צריכה אותם כדי לנו ולהתנתק מהטלפון מהמסך ועזר לי לנוח להירגע ולהיות שלווה ברטריט הגלילי שלי.
נחזור לישראלי הזה הספציפי הספר מתפצל לשניים ומסופר כאילו בשני מישורים ואפילו בסוף הוא רק רומז על החיבור ועדיין לא מצהיר עליו ברייש גליי
אהבתי את העלילה היחסים המשפחה הקריירה בן בניהזוג מה שקורה היה מעניין ומסקרן.
רק 3 הצעות למכירה.
5 סקירות.
את האמת השם של הספר צורם לי, אני, איטליה נוגעת לליבי מאוד וזה מפריע לי השם הלא קשור הזה.
הספר קצת מלנכולי בסך הכול ואת זה מורי ודינה לא באמת כתבו
כן הבודד הזה הגיבור והקרייריסט שגם הוא בודד בעצם ואשתו שמתגרשת ממנו בסוף גם היא בודדה בסוף
או שאני הבודדה כאן ורואה אותם בדמותי, בטוח שהערירי שיש לו קומפלקסים מילדותו ובעצם ממוצאו ככה קורים לו החיים
השבח שהוא בשפע כלכלי
וחיכיתי ציפיתי בסוף גם אני לטוויסט רק שכולם שם בשפע כלכלי בעצם התגברו הצליחו להתכונן ולהגיע ולהצליח ולחיות יפה אפילו הבוגד הנאהב חוזר לאשתו ולילדיו באושר.
אז יופי טופי
יש פה מספיק המלצות חיוביות
שבוע טוב
המשך יומראשון נחמד 14:27 20082023

חופשת קיצ המשך מושלם
שנה טובה ומתוקה