ספרו של שי אספריל , "אילו הייתי איטלקי", הוא סיפור עשוי היטב שמכניס אותך ישר לעלילה ויוצר ציפייה של עוד כמו בספר מתח. בדומה לספרים אחרים שלו "השופט" ו"חבר קרוב" גם פה הסיפור נע בכמה צירים מתוך נקודות המבט של דמויות שונות. צירי החיים של הדמויות השונות מתלכדות באופן טרגי ובלתי נמנע.
ויקטור הוא עורך דין שעוסק בסכסוכים משפחתיים , החצר האחורית של הנפש האנושית שצמח מתוך משפחה קשת יום ועל רקע טרגדיה משפחתית קשה.
מנחם הוא רוקח שיורש ללא התלהבות בית מרקחת משפחתי וגם סוד משפחתי שאביו מגלה לו בימיו האחרונים.
הגר היא אשתו של ויקטור שבמשך שנים רבות לא הכירה את אביה עד שהופיע בחייה והתבגרה בצל אם לא שפויה. הנישואים עם ויקטור לא עולים יפה וגדלה ביניהם חומת הניכור והבדידות, שבעטיה הגר מחפש נחמה בזרועותיו וביצועו של גבר אחר.
אלו הן הדמויות העיקריות. בכישרון סיפורי מרשים בונה אספריל את דמויותיו אלה מילדות ועד בגרות ושוזר אותם באירועים שונים בתולדות המדינה. הוא מתעמק בדבר המעצב והמניע אותם וביצר ההרס הטבעי שמועיד להם הגורל. לכל הדמויות מטען חיים כבד וסודות מעיקים. הם צמחו מתוך מודל משפחתי רעוע ומתוך תקווה שגורלם שלהם יהיה שונה ומתוך רצון להיחלץ ממנו. הסיפור עוסק לא מעט בשאלה האם לאדם יש בחירה אמיתית או שטבעו ועברו משפיעים על בחירותיו, למשל בבני זוג או בהחלטות מוסריות.
המוטיב המרכזי בסיפור הזו הוא הבדידות והוא שלוב בתיאורים מכמירי לב של בדידותם ההולכת וגוברת של הדמויות השונות – ויקטור, מנחם והגר – בין אם הבדידות המאפיינת חיי נישואין מרוקני-אהבה ובין אם בדידותו של אדם מזדקן שכמו קטר שנשכח בתחנה סטה ממסלול החיים ושואב הנאה מהתבוננות-מציצנות בחייהם של אחרים.
ומילה אחרונה לגבי הכותרת, וזו אולי נקודת החולשה של הספר, שהיא בעיני קצת תלושה – יש בה רפרנס ליצירה של יעקב שבתאי ואולי היא מרמזת על קיומם של חיים אחרים שאף פעם לא יתממשו, אבל החיבור שלה ליצירה כולה קצת מאולץ. מעבר לכך קראתי את הספר בנשימה עצורה .
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
