חששתי מדי, שהספר יהיה קצת משעמם. כל הנושא הזה של שבתי צבי נלעס עליי הלוך ושוב, עד שכבר איבדתי את פתיל הסקרנות לגביו ומה כבר יש לסיפורון עלילתי וציורי להדליק לי?
התחלתי, והאווירה כלכך אחרת. נדמה שבשביס זינגר יוצר אווירה משלו לכל סיפור שכותב.
ההתחלה יציבה מאוד, כאילו הוא בונה את התקופה.
בתקופה שאחרי פרעות ת’’ח ות’’ט כשכבר חלק גדול מקהילות היהודים איבדו המון, הוא מתמקד בעיירה בשם גוריי, וכבר מספר את המרכיבים שלה. כל הבעיות, הסיכסוכים, הדעות והשררות. זה ממש נחמד שגם אם הגישה אל הספר 'ספציפית' או חוסר עניינית, כבר בדפים הראשונים הוא מבצע הפיכה והשתלטות ומיד הקורא נכנס לאווירה. לאווירה הכואבת של אבידות ובזיזות, של חוסר ביטחון ואמונה רופפת. ועם הסיטואציה דאז, זה רק הגיוני.
אחרי שבנה עיירה שלמה עם קהילה ואופי, הוא פונה לזרוע מההרס הכי חביב עליי, הסיפורי.
הענפים של שבתי צבי מגיעים עד לעיירה (שממש אהבתי שאין התעסקות בש’’צ עצמו, רק בהדים שלו) ועוד לפני שמגיעים כל מיני שלוחים מפוקפקים עם קונטרסים, יש תחושה של גאולה והפיכה.
מרדים, אפיקורסים, צעקות, וחתירות.
הספר כתוב בצורה מאוד כואבת. משהו שם אפל, אבל לא אפל כזה שמטיל אימה, אלא יותר דאגה. עם כל התפתחות והתקדמות, הכל מתחיל להתמוטט ואף אחד לא מקמץ בתיאורים הלא נעימים.
אולי הצורה ה’אותנטית’ היא זאת שעושה את הספר מרתק?
לא יודע. אני רק בטוח שהיצר הסקרן והרכלן שבי, ציפה לכל נגיסה ונגיסה.
משם הכל רק מחמיר ומשתגע, עד שהנובלה נגמרת.
משאירה תחושות ומחשבות, במובן האותנטי והיפה שלהן.
מיד אחרכך מגיע סיפור לא ארוך שמסופר מפי הבכבודו ובעצמו, השטן. מין נקודת מבט עליונה של "תראו מקרה שהיה כך היה" עם קצת התערבות אישית שלו, של השטן. כמו הקודם, גם סיפור זה ממש מוצלח וכיפי לקריאה (כשגם בו סממנים של שבתי צבי) וניכרת בו האווירה האפילה והאהובה;
מה שממשיך אחרכך לכמה וכמה וכמה סיפורונים קצרים בעלי 10 עמ' פלוס מינוס, שעם העובדה שכולם בנושא אחד ואחיד (סיפורוני שדים עם שהותם בארץ התחתונה) כל אחד בפני עצמו הוא טופי קטן- מלא סוכר ואדרנלין. עטוף בכתיבה היפה שלו, בידע היפה שלו, ובמלאכת הגימור היפה שלו.
את הספר הזה אין לי פיזית ולא הרגשתי אותו בעצמי, אבל כן הבנתי שהגרסה הזאת היא מין נובלה של השטן בגוריי, עם עוד מהסיפורים הנ''ל שכבר נאספו בספר אחר שלו.
אבל אחרי קערה מלאה טופים קטנים וצבעוניים, הלב שלכם לא יימשך?
אז תנחשו מה? מומלץ! והסימן קריאה לא בכדי, כי בנתיים על כל ספר של בשביס זינגר הייתי ממליץ, אבל בזאת ההמלצה נוספה קצת חביבות- כי הספר הזה ממש חיבב את עצמו עליי


















