ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 18 בפברואר, 2024
ע"י דן סתיו
ע"י דן סתיו
ספר זה כולל מספר סיפורים, שעל שם המרכזי שבהם נקרא הספר. התרשמתי שהמאבק בין הטוב (היחסי) בעולם היהודי לבין כוחות האופל ושלוחיהם האנושיים (מה שקרוי אצל היהודים המאמינים משיחי שקר) עבור כחוט השני בכל הסיפורים. בעוד שבשני הסיפורים הראשונים - ב"השטן מגוריי" וב"חורבן קרשב" - גורמי החורבן הם בני אדם שנשבו בהטפות של שבאי צבי, בשאר הסיפורים מי שאמון על המלאכה הם השדים למיניהם ומסתבר כי בעולם זה, בדומה לעולם האנושי, המגוון הוא רב.
ב"השטן מגוריי" בשביס זינגר פרס יריעה ססגונית של חיים יהודיים בעיירה נידחת במאה ה-17 כשזכרון מאורעות ת"ח ות"ט (1648-1649) טרי. הוא מתאר את שגרת חיי היומיום, העליבות, הכיעור, האמונות העממיות המגוונות, הטיפוסים השונים ובראשם הרב בינוש, מנהיג הדתי-רוחני של העיירה. זה מנסה להנהיג את העיירה על פי אמונתו (האמונה האורתודוכסית) ולהתעמת עם חסידי שבתאי צבי (מרדכי-יוסף, איצ'ה מאטס וגדליה), שלשון החלקות שלהם וההבטחות לגאולה הקרובה מפילים ברשתם את תושבי העיירה. בראייתו של המחבר, השטן אכן הגיע לגוריי. גם הסיפור "חורבן קרשב" עוסק בנושא באמצעות הגעתו של שלמ'לה החתן המיועד לליסה, בתו של גביר העיירה. החתן, למדן גדול מתגלה כחסידו של שבתאי צבי.....
מבין סיפורי השדים, שהם קצרים בהשוואה לשני הסיפורים הראשונים, אהבתי במיוחד את "יומן של מי שלא נולד". בשביס מצליח לתאר באופן חיי ביותר את דמות השד ואת מעלליו תוך שהוא משתמש בו כדי להאיר בו את החולשות האנושיות.
סיפור משעשע אחר הוא "שני מתים הולכים לרקוד". השד מתאר באופן מקאברי כמה אמיתות עגומות לגבי מעמד חברתי מול עוני. כך, אחד משני המתים הוא איצ'ה גודל, וכך השד מתאר את המת: "לומר את האמת, הוא היה מת עוד כשהיה בחיים. ראשית, הוא היה עני מרוד, ועני חשוב כמת. שנית, הוא בכלל לא היה מורגש. את הפרנסה הביאה האישה....איצ'ה גודל היה משוטט קרוע-בלוע, יושב בבית מדרש ומנמנם על הספסל מאחורי התנור..." השד המספר מחליט להעיר אותו מעולם המתים ולהחזירו לחיים, בערך....
גם הסיפור "מעשה טישוויץ" מעניין מאד: "אני שד, מעיד בזה, שאין יותר שדים. לשם מה נחוצים שדים, כשהאדם עצמו הוא כעת שד? לשם מה להסית לרוע, כשהמועמד לפיתוי מוכן לכך מראש"? בהמשך הסיפור השד מקונן על מר גורלו: "כמה זמן אני פה? נצח ועוד אמצע שבוע. עברתי הכל, חורבן טישוויץ, חורבן פולין. אין יותר יהודים. אין יותר שדים...אות יהודית כי תאבד – שד יהודי יעלם לעד". הוא מסיים את הקובץ באמצע המאה ה-20 - חורבן יהדות פולין בשואה והתלות של השד ביהודי.
קו משותף לכל הסיפורים מראשון עד אחרון, הוא גילוי הבוז לגוי, לנושאי המשרות הדתיות אצלו ולאמונותיו. בספרה "ספרי יעקב" טוקרצ'וק מציגה את חיי היהודים והאיכרים הפולנים כחיים חיי עליבות דומים, בתחתית הסולם החברתי. אבל יהיו קשים חייו של היהודי אצל בשביס זינגר, יהא אומלל, עני מרוד ומוכה שחין, עדיין יבטא בוז עמוק לשכניו הנוצרים שמקורו ברגשי עליונות רוחנית.
הספר הזה, מן הסתם מאתגר את מתרגם הספר מיידיש עסיסית ומתובלת לשפה העברית. אינני דובר יידיש, אבל התרשמתי מאד מהצלחתה של דר בלהה רובינשטיין, שגם הוסיפה אחרית דבר מרתקת ומאירת עיניים לספר, להתמודד עם המשימה. הסיפור קולח בעברית לא מאולצת, לעיתים הוסיפה הערות המפנות לביטוי המקורי ולמשמעות שלו. היא גם טרחה והוסיפה הערות קצרות וממצות לדינים ביהדות הרלבנטיים לסיפורים. לחילוני כמוני תוספות אלה היו לעזר רב.
השורה התחתונה: מעשיר, מעניין, רווי חוש הומור וביטויים עסיסיים. עם זאת, חלק מהסיפורים לא היו כה מרתקים.
22 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
דן סתיו
(לפני שנה ו-8 חודשים)
משה
תודה על דבריך. התרשמתי שבלהה רובינשטיין השקיעה מחשבה רבה בבחירת התרגום המתאים לכל ביטוי או מושג.
|
|
|
משה
(לפני שנה ו-8 חודשים)
דן תודה לביקורת המעניינת, הספר הזה ברשימה שלי. בלהה רובינשטיין מתרגמת מצויינת.
|
|
|
דן סתיו
(לפני שנה ו-8 חודשים)
חני
תודה על דבריך. אכן כיבוד האחר ואמונותיו הוא ערך חשוב גם בעיני. אפשר שמטחי היריקות שחוטפים עוברי אורח נוצרים בסימטאות ירושלים הן הפרי הבאוש של ההתנשאות המתוארת בספר זה. מסכים עם מה שכתבת על ההשקפה החילונית. הספר שלו בהחלט תורם רבות, בעיני, להכרת החיים, האמונות והמסורות באותה העת.
|
|
|
דן סתיו
(לפני שנה ו-8 חודשים)
חני
|
|
|
דן סתיו
(לפני שנה ו-8 חודשים)
אוזיקו
וואו. לא ידעתי שרובינשטיין אמונה על מלאכת הרס שכזו.
|
|
|
דן סתיו
(לפני שנה ו-8 חודשים)
יעלהר
שמח שקלעתי לדעת גדולים....אפשר שכל העניין הוא נקודת הזמן בה הקורא פוגש את הספר. אינני חושב שלפני כמה שנים הייתי טורח לקרוא ספר זה.
|
|
|
דן סתיו
(לפני שנה ו-8 חודשים)
זאבי
נראה שפחות התפעלתי ממך מספר זה. כשקראתי את הספר עברה אצלי בראש ההשוואה הבלתי נמנעת ל"ספרי יעקב" של טוקרצ'וק. נהניתי יותר מ"ספרי יעקב" מאשר מספר זה. לזכותו של בשביס זינגר יאמר כי ההכרות האינטימית שלו עם התרבות היהודית בפולין מעניקה ערך מוסף לספר.
|
|
|
דן סתיו
(לפני שנה ו-8 חודשים)
מורי
בדרך כלל אינני שם לב לתרגום, החריג הוא אם משהו "חורק" בקריאה בעברית. אינני יכול להעיד על תרגומיה של רובינשטיין משום שאינני דובר יידיש, מניח שאתה כן, אם אינני טועה, הזכרת את השורשים המזרח אירופים שלך כשהתייחסת להומור ב"חייל האמיץ שווייק". במקרה של "השטן בגוריי" רובינשטיין משתפת את הקורא בלבטיה אודות תרגום ביטויים ביידיש. לעיתים תרגום מדויק לעברית לא יבהיר לקורא את הכוונה. היה לי מעניין מאד לעקוב אחר הדילמות שלה.
|
|
|
חני
(לפני שנה ו-8 חודשים)
סקירה יפה עד מאוד.
אז מה אנחנו לומדים מהספר שיכול להוות גם ספר היסטוריה לעם שלנו בזעיר אנפין? שאל לנו לבוז לאחר ולא משנה מה דתו,גם לחילונים כל העניין של משיח יכול להחשב הזוי בדיוק כמו תא וידוי בנצרות. הוא כותב טוב אין ספק ויש בספריו הרבה מידע על החיים אז. תודה דן |
|
|
oziko
(לפני שנה ו-8 חודשים)
ספר מדהים, אותו בלהה רובינשטיין לא הצליחה להרוס
|
|
|
yaelhar
(לפני שנה ו-8 חודשים)
ביקורת שמבהירה היטב את טיבו של הספר.
קראתי את "תשמעו סיפור" שהוא אסופה של סיפוריו ואני לא יכולה לומר שנשאר לי יותר מדי ממנו. מה שאני זוכרת תואם את מה שכתבת. אז דירגתי ב 4 כוכבים. היום היה מקבל פחות, נראה לי. |
|
|
זאבי קציר
(לפני שנה ו-8 חודשים)
ספר מעולה ובהחלט מומלץ
|
|
|
מורי
(לפני שנה ו-8 חודשים)
הספר הזה תמיד סיקרן אותי. וכמו שאמרתי במקום אחר, לא אוהב את תרגומיה של רובינשטיין.
|
22 הקוראים שאהבו את הביקורת
