אני חילוני ואין לי קשר בשום צורה ואופן לדת. והנה כאן בספר הזה שלקחתי אותו באקראי מתגלה לעיניי עולם בלתי-מוכר לחלוטין; עולם הישיבות וליתר דיוק החיים בפנימיה! של ישיבה, שגיבור הסיפור ששמו נחמן חווה אותה. נחמן הוא נער בן ארבע-עשרה ובבת אחת הוא נלקח מבית מנשפחתו האוהבת ואימו החולה. לעולם סגור ומלחיץ תרתי-משמע של חיים במחיצתם של נערים כמוהו. עולם חד-מיני שבו יש רק נערים רכים שמתחילים להתבגר במהירות עם הדחפים המיניים הכבושים של אוננות והומוסקסואליות ומצד שני יש בו מין נאיביות ושאיפה לטוהר...
נחמן רוצה שאמו החולה תבריא ומשום מה חושב שהאשם הוא בו ומעניש את עצמו בתעניות וצומות; למשל תענית שתיקה ותעניות אחרות שהוא ממילא איננו עומד בהן...
בלי קשר לסיפור עצמו שמובא כאן דווקא בצורה אמינה, האמת היא שלא אהבתי את כל הנושא הכללי שמתואר כאן; מדובר פה לדעתי באכזריות! לקחת נערים כאלה שרגילים לפינוק של משפחתם ולהכניס אותם למין מעבדה אנושית כזו שמבחינתי רק מתעללת בהם.
הספר לדעתי הוא דווקא מין עדות אנתרופולוגית על העולם המוזר הזה שבו לוקחים ילדים ונערים ופשוט שוטפים להם את המוח בסיפורים דמיוניים על צדיקים נסתרים ועל העולם
עד שהם מושפעים מהשטויות הללו, עד-כדי-כך שהם מאמינים בהן אולי בלב שלם אבל
הם למעשה יוצאים מישיבה כזו בסופו של דבר בלי שקיבלו שום כלים להתמודדות עם העולם המודרני המציאותי שהם חיים בו. (לימודי ליבה למשל...)
לכן יש פה אולי הצצה מעניינת מסוימת לאותו עולם שזר לרובנו. ניכר שהמחבר אכן בקיא בעולם הזה וגם התחנך בו. אבל אני אישית מאוד לא נהניתי מהספר הזה וליבי חמל על אותו נער אנטי-גיבור שנאלץ לחוות בו חיים קשים במיוחד לדעתי בצורה מיותרת לחלוטין.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
