קיבלתי המלצה על הספר, אבל אני לא מאוד מחשיבה המלצות מאנשים שלא יודעים דבר על ההעדפות הספרותיות שלי ואני לא יודעת דבר על אלו שלהם.
בכל זאת, כשנתקלתי בו מספר ימים אחר כך בספריה במדף הספרים החדשים - לקחתי אותו.
יש איזה קסם מיוחד בספר חדש, או אולי בהישג של להיות הראשונה ששואלת אותו?
בנוסף, השם שלו היה מוכר מההמלצה ההיא אז למה לא לנסות, מה הכי גרוע שיכול לקרות?
שהוא יהיה לא מוצלח?
(ספוילר: זה בדיוק מה שקרה)
בעצם הייתי באמצע ספר אחר, the ink black heart הספר השישי בסדרת קורמורן סטרייק
1024 עמודים באנגלית.
ליתר דיוק, לא הייתי באמצע, הייתי עוד ממש בהתחלה.
מגששת את דרכי במבוך של המוני דמויות, חלקן "אמיתיות" וחלקן, איך לקרוא לזה, דמויות אנונימיות במשחק אינטרנט אינטרקטיבי שמתקשרות ביניהן בשמות בדויים.
ויש כמובן חפיפה בין שני סוגי הדמויות מה שמוסיף לבילבול.
אבל כל זה לביקורת אחרת.
אם כי אפשר לומר שכל ספר שהייתי קוראת תוך כדי קריאה של רולינג היה סובל מההשוואה אבל זה לא המקרה, לא היה כאן שום סיכוי להשוואה מלכתחילה.
בכל אופן, חדר 128 אכן עמד במשימה של קריאה מהירה וקלילה שתהווה הפוגה קצרה מהקריאה הקצת יותר מאתגרת שעניינה אותי באמת...
וזאת המחמאה היחידה שאני יכולה לתת לו.
הוא אמור להיות קליל, רומנטי ומתקתק. הוא מצליח בשתי המשימות הראשונות אבל נכשל קשות באחרונה:
הוא לא מתקתק, הוא מתוק ברמה שמחייבת כמה מדבקות אדומות כאלה, עם אזהרה של מתיקות ברמה גבוהה. גבוהה מדי.
כמה כפות סוכר אתם מסוגלים לסבול בכוס התה שלכם?
כמה הפי אנדים וקצוות קשורים היטב אתם יכולים לשאת בספר אחד צנום?
ואולי החטא הקדמון של הספר הוא עצם הרעיון של ספר שמספר על סופר שכתב ספר נהדר, מופלא וחד פעמי שמשנה את חיי כל מי שנוגע בו.
ספר צריך להיות מופלא בפני עצמו כדי שנאמין שהוא מספר על ספר מופלא, כי אחרת הפער בין הספר שאנחנו קוראים לספר הכה מופלא שמתואר בו צורם ופוגע בחוויית הקריאה:
הרי אם בעולם של הספר שאנחנו קוראים קיים ספר כה מופלא ונהדר, למה בעצם שלא תתנו לנו לקרוא אותו במקום את הספר הבינוני שאנחנו קוראים?
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
