ביקורת ספרותית על ונסה האפלה שלי מאת קייט אליזבת ראסל

---

אז איך אתחיל....
ראשית חיבת לציין שהספר הוא לא מתאים לילדים. יש בו תיאורים מאוד מיניים.
כבר בפרקים הראשונים אפשר להבחין שגיבורת הספר היא נערה מתבגרת שגרתית, הלומדת בפנימייה ומספרת על חיי החברה שלה עם חבריה בפנימייה וגם על הוריה בבית. עד שרומן סוער וממש אסור נכנס לתמונה......
הספר מזכיר לי מאוד את "לוליטה" של נבוקוב. הספר לוליטה היה בעצמו חלק חשוב מעלילת הספר. נראה כאילו הסופרת רצתה לעשות מחווה ללוליטה. ולדעתי גם הצליחה, כי מדובר בספר מעניין, סוחף לעיתים מרגש עד דמעות, שבמרכזו רומן אבסורדי. לעיטים כשקראתי את הספר שמחתי שזה רק סיפור ולא אמיתי. הבנתי גם את הלקח שצריך ללמוד מהסיפור הכל כך חשוב הזה.... על טשטוש ההפרדה והגבולות שקיימים בין יחסי מורה ותלמידה.
הספר גם מעלה שאלות ותהיות רבות. כמו:
עד כמה המורים והמבוגרים האחראיים חייבים לשים לב למה שקורה עם ילדים, והאם הם חייבים להתערב כאשר נודע לאוזניהם סיפור כזה שמתרחש בתוך מוסד חינוכי
או האם ההורים של אותם ילדים כאלה היו שאננים מדי בנוגע למבוגרים שנמצאים במערכת החינוך של ילדיהם. עד כמה אפשר לשמוח על מבוגר זר שאתה מפקיד בידו את האוצר היקר לך מכל? ובסוף מגלה שילדך הוא בעצם עוד קורבן להתעללות מינית מתמשכת.

בקיצור... הרבה דילמות, הרבה חששות, וילדה אחת תמימה במיוחד שנעוריה היו תלתלה שלא בהשמתה, והצלקות שמסביב לליבה לא יגלידו לעולם.
ספר מומלץ ומרגש. בעיקר לאוהבי הרומן האפל. גם מעריצי הספר לוליטה יכולים בקלות לחבב את הספר הזה.

קריאה מהנה!
miss mimi

» ביקורות נוספות של Miss Mimi
» ביקורות נוספות על ונסה האפלה שלי