ביקורת ספרותית על ונסה האפלה שלי מאת קייט אליזבת ראסל
ספר מעולה

---

הסיפור המוכר מסופר בספר זה מנקודת מבט אחרת. כואבת יותר, מבלבלת יותר, והרבה פחות רומנטית.
בקריאה של הספר הזה הבנתי כפי שלא הבנתי בעבר את האשמה שחשות נפגעות, את ההשפעות על הערך העצמי לתווך הארוך, את התהליך שעובר נפגע עד להשלמת המעגל של הפיכה לפוגע.
אליזבת מספרת שהושקעו 20 שנה בכתיבתו של ספר זה ובעיניי לא היה ניתן לכתוב אותו בדקה פחות. מדובר ביצירת מופת שלוקחת אותך שלב אחר שלב כל הדרך לעומק הפגיעה והתחלת ההתאוששות.
היא גם מספרת שהתחילה לכתוב את הספר כסיפור אהבה, ולאורך כתיבתו הבינה שלא כך נראת אהבה. ההבנה הזאת נוחתת על הקורא באותה האיטיות. ברור שהמערכת היחסית הזאת היא מתעללת מיסודה, אבל כל הזמן הקורא צריך לחפש את הגורם החמקמק שהוא האלמנט המרקיב. האם זה ההפרש גילאים? האם זה ההפרש כוחות? האם מערכת יחסים דומה לא יכולה להתרחש בין שני צעירים בני 15?

» ביקורות נוספות של אלה
» ביקורות נוספות על ונסה האפלה שלי