“וכפי שנכתב על הספר קראתי כבר סיפורים על קשרים רומנטיים של איש מבוגר עם נערה צעירה ואכן מעולם לא קראתי אותם כך. הספר נוגע בהרבה נושאים מורכבים לגבי אחריות אישית, מורכבות נפשית של האדם, גבולות המותר והאסור, צביעות החברה והמערכת, יחסי הורים וילדים במיוחד יחסים בין אמא לבת, הערצה (את מי אנחנו מעריצים, ואיך). הסיפור לא קל לתובנה, אך מצד שני דברים כאלה, קשרים רומנטיים מין הסוג הזה מתקיימים וקיימים גם היום. האם הם ניצול? סיפוק צרכים? מערכת של תן וקח? האם זה בסדר? האם זה בסדר שאיש מבוגר יתעסק עם אישה צעירה ממנו ב- 30 שנה או להפך? מה משמעות האמיתית של פער הגילאים?
כמה מזה זה משהו סוטה? כמה מזה זה באמת אהבה, משיכה או רגש?
ללא ספק הספר ניער כמה שלדים בארון המעלה עובש של זכרונותי. ללא רצון עלו סיטואציות וזכרונות...הרגשתי שאני מבינה את ונסה...מבינה את ה"אופל"...מכירה
גם את הצד שלו...האם זה בסדר שגבר בן 27 יתחיל עם ילדה בת 14, למשל (במקרה שלי)...איפה היתה, מה חשבה אמי כשעודדה ולחצה לקיום הקשר?
האם זה בסדר שגבר בן 50 מתוודה על אהבתו לבת - 16? עד כמה זה מעוות את נפשה של הילדה/נערה? האם אותה נערה לא משתמשת ב"כח" שגילתה לטובתה בהמשך?
ללא ספק שיחסים מורכבים משאירים משקעים, משפיעים על התפתחות הנפשית ומהלך החיים בהמשך, אישית אני מודה על כך שהצלחתי להתמודד עם הדברים (ולצערי ללא עזרת פסיכולוג), ולצאת מזה בסדר (כתבתי בסדר כי ללא ספק הדברים שקרו לי השאירו את חותמם, השפיעו ועדיין, לצערי משפיעים על חיי), להמשיך בחיי, להתחתן, להישאר נשואה 34 שנים (עד כה),להוליד ילד....מה שגיבורת הסיפורת לא הצליחה. היא נתקעה בגיל 15! מערכת יחסים אחת המשיכה להשפיע על מהלך חייה והיא לא הצליחה לבנות עצמה מבינה אישית או מקצועית ונתנה לאירוע אחד בחיים לשבש את עתידה וחייה.
כ"מבקר" הקודם אורי, גם אני פחות אוהבת קפיצות בזמנים במהלך העלילה. ברור שיותר קל וזורם לקרא עלילה לפי סדרה הכרונולוגי ללא קפיצות בזמן, אך במקרה של הספר הזה, זה לא הפריע לי. הסופרת ידעה לכתוב על רגשות, ידעה לפצח את נימי הנפש של הגבורה, הציגה את הדברים בצורה אובייקטיבית בכדי שהקורא יוכל לחשוב, לגבש דעה ולשפוט. קריאת הספר זרמה (סיימתיו ביום וחצי), הסיפור משך להמשיך לקרא, ולי זה היה יותר ממספיק.
לדעתי ספר מצויין, אם כי לא כולם יסכימו על כך.”
