ביקורת ספרותית על ונסה האפלה שלי מאת קייט אליזבת ראסל
ספר בסדר

---

נערה בת חמש עשרה מקיימת יחסים עם מורה שלה. הקשר מצידה נאיבי, מצדו לא ברור. נאמרות שם המילים הנכונות, והיא נשארת נאמנה לאהבתה זו פצועה עד ימיה הבוגרים.
כמובן שיש כאן ניצול, ההפרש המנטלי לא שוויוני כלל. מאידך, אפילו הקשר הפיזי אינו סימטרי. ונסה אינה מעיזה לבטא את תחושותיה לפניו.
כדאי לקרוא את הספר כדי לחשוב על כך.
והשאלה שעלתה אצלי היא ואם מערכת זאת מוצלחת ומספקת, כיצד תקרא?
הבעיה שלי בספר היא מבנה הכתיבה. כיום יש אופנה של הקפיצות קדימה ואחורה בזמן. במיוחד אם פרק מתחיל בכותרת שהיא ציון שנה קלנדרית.
עכשיו אשאל אתכם האם שנת 2000 היא מוקדמת או מאוחרת? האם במקום להתרכז בעלילה עלי לזכור כי החצי הראשון של הפרק הוא אפיזודה מוקדמת והשני מאוחרת?
זהו ספר שיכל להעצים את עצמו לו היה מסופר ברצף, יש בו עוצמות בזכות עצמו, חבל לבזבז אותם על טריקים של קדימה ואחורה.
עדיין, יש בסוף הקריאה תהיות על גבולות המותר והאסור.
למרות שלדעתי, בספר זה אין בעיה מוסרית כלל, וחד משמעית! הדבר אסור !!.
הנזק ברור ומוצהר מן הדקה הראשונה.
נ.ב מבחינה משפטית מדובר כאן באונס.
איני יודע איך מוגדרים יחסים מגיל 17 ומעלה במשפט.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על ונסה האפלה שלי