“זה הספר השלישי של שי אספריל שאני קוראת, וזו הפעם השלישית שאני מרגישה את אותה ההרגשה כשסיימתי את הספר. תחושת מלאות, תחושת שובע שסיפקה כל גרם של תיאבון שהיה לי. איזה תענוג זה לחזור על רצף קריאה טובה, ובעיקר מהנה.
כתבתי בעבר על כתיבתו של אספריל שהוא יודע לכתוב על משפחתיות שבורה. כן, גם בספר הזה הוא מתמקד במרחב המשפחתי (השבור) וכמו ילד המשחק באבני הלגו, ייקח ויחבר אותה מחדש.
גיבורי הסיפור הם שירלי ואסף. החיים הפגישו אותם באחר צהריים אחד בשפת הים. הוא ישב וקרא בספר סטונר, כשלצידו יושב ג'וני, כלב הגולדן רטריבר שלו , והיא הגיעה עם בנה הקטן. המפגש הזה ביניהם יהיה גורלי לשניהם. הם שונים האחד מהשנייה. היא מלאת אמביציה וחותרת כל הזמן קדימה. מודעת ליכולת שלה, מאמינה בעצמה, היא בעלת משרד לייעוץ אסטרטגי, ומומחית בניהול מצבי משבר. הוא, בשלהי שנות הארבעים, מנהל חיים צנועים ועובד למחייתו כמורה לפסיכומטרי. המקצוע הזה שאנשים מחזיקים בו ומתייחסים אליו כתחנת מעבר בחיים, אצל אסף הפך לקריירה. אבל שניהם תקועים בחייהם. היא בחיי נישואים שאומנם מרופדים ונוחים כלכלית, אבל עקרים רגשית. והוא, תקוע בבית הספר לפסיכומטרי, ובחייו האישיים תמיד העדיף את הלבד שלו ופחד מכל מחויבות שתאלץ אותו לעשות ויתורים בעולמו, שגם אם הוא מאוד מצומצם, ככה הוא אוהב אותו.
הקשר ביניהם הוא כמו דיאגרמה. יידע עליות ומורדות, ידעך , וגם כשנדמה שגווע סופית, יגיע הלילה הזה, החורפי, החשוך והגשום, בו יקרה משהו שישנה חיים ויהפוך עולמות. זה יהיה הרגע בו החוטים שקשרו ביניהם, והלכו והתרופפו, יחזרו לקשור אותם בקשר חזק והדוק, קשר אשר נולד מרגע טרגי.
הוא ערמומי, אספריל. כי עם כל הכבוד לגיבורי הספר שירלי ואסף, הגיבור האמיתי של הסיפור הוא המוּסָר. הוא מרחף כל הזמן מעל ומבעד למילים הכתובות כשלצידו תלוי סימן שאלה גדול, וכל זה כשאין תשובה שהיא וודאית ומוחלטת לשאלה מה נכון ומה לא נכון.
כולנו, כאנשים בעלי מוסר, יודעים בדרך כלל את התשובה הנכונה והמיידית, וזה לא שיש יותר מדי אפשרויות. אבל כשהדברים נוגעים אישית, פתאום אין רק שחור ולבן. יש הרבה אזורי דמדומים אפורים. הדיסוננס הזה בין מה שנכון לבין מה שמרגיש - הוא עצום. וכשכל זה תלוי על חברות אמיצה בין אנשים, הכל מקבל משקל כבד.
אספריל, בסיפור הכתוב היטב, ויש רגעים בהם הרגשתי כמו קוראת בספר מתח, מטשטש ומותח את גבולות המוסר, וזה מדהים עד כמה הם יכולים לשנות את צורתם, ונותן במה גם למוסר הכפול, שמכניס את הקורא לקצב קריאה רציף.
צילום כריכת הספר מדויק לתוכן. אהבתי את השתקפות הרגל, ועוד יותר אהבתי את הרגל העומדת בין לבין, המתכתבת עם תֵּמַת הסיפור, ועל הצעד הקטן הזה המפריד בין שני העולמות.
אספריל מעמיד את גיבוריו בפני דילמות מוסריות, וביותר מהיבט אחד, ומי מביניכם שמנהל מועדון קריאה, הספר הזה יתאים בול.
מומלץ!”
