ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 18 באוגוסט, 2022
ע"י קיבוצניק
ע"י קיבוצניק
את חיים באר מעניין תמיד לקרוא. יש לו כתיבה של מה שמכונה "תלמיד חכם". המובאות מהמקורות, הסיפורים הקטנים מהחיים וידע העולם הרחב הם משובבי נפש כשלעצמם, גם בספריו הפחות טובים. "צל ידו" הוא מעין השלמה מאוחרת ל"חבלים" המעולה. בתחילה כשקראתי את מסגרת העלילה הבדיונית, מפגש בטירה אוסטרית עם נשמות עלומות מהעיירה אובורוץ דווקא, זה נראה לי קצת מאולץ. אבל הסיפור הוא על אבא ובן. וכדי להבין אותו אכן נדרש להכיר את "חבלים" ובעיקר את סצנת סעודת הבר-מיצוה הגרוטסקית המתוארת שם. מה תאמר לאביך חמישים שנה לאחר מותו כשאתה כבר בא בימים? האם בכלל תכירו זה את זה? כבר כשנולד היה אביו של באר מבוגר ממנו ב-55 שנים, הפרש של שני דורות ולא של דור כבדרך כלל. עולמות אחרים ששפתם שונה. כולנו גילינו בהכרח כבר בגיל ההתבגרות שלנו שהורינו אינם מושלמים ולא בהכרח הכי חכמים. לאחר מכן ילדינו שלנו מגלים את זה עלינו... אנחנו מצידנו נאלצים להשלים עם כך שילדינו בעצמם לא דומים למיטב חלומותינו ותקוותינו. גלגל שחוזר על עצמו כאילו להכעיס. אבל מי שלא סולח להוריו כשהוא עצמו כבר בגיל 60, צריך לבדוק את עצמו ולא אותם. באר סוגר יפה את המעגל.
11 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
קיבוצניק
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
תודה לכם. shila, נראה לי שהמספר הבין שאין למי ואין על מה לסלוח. אביו חי בעולם אחר מתוך חוויות חיים אחרות שאת רובן בנו לא יכול היה להכיר ולהבין בזמן אמת. והסקירה הבאה שאכתוב תעסוק בעצימות גבוהה בתובנה הזו.
|
|
|
עמיחי
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
דברי טעם.
תודה רבה. |
|
|
shila1973
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
כתבת יפה ונכון כל כך
בייחוד לגבי הפיוס. החיים קצרים ולא בריא להחזיק בגוף רעל לזמן כה ממושך. ניסיתי לאהוב את ״צל ידו״ ולא הצלחתי. ״חבלים״ מבחינתי היה ספר על המשפחה כפי שהיא, תאכלס. הפיוס המיוחל לא הגיע, הוא נכשל ועל אף מאמציו של הסופר הטוב להגיע למנוחה ולנחלה הוא הצליח רק לרכך את הקצוות, לתאר אדם קשיש שעשה טעויות קריטיות בצעירותו אך סולחה וכפרה לא נרשמה מצד המספר. |
|
|
חני
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
כתבת נפלא!
סופר אהוב וחכם מלא ידע. נהנית לקרוא אותו בכל פעם מחדש. וכן צריך הרבה לפני 60 להיות מפוייסים יותר כלפי ההורים והחיים. |
11 הקוראים שאהבו את הביקורת
