חיים באר הוא סופר שכל ספר שהוא מוציא אני קורא. בשנים האחרונות די התאכזבתי מספריו, הד לכך אפשר לקרוא במה שכתבתי עליהם. הספר הזה יש בו תיקון - אם כי עדיין - לטעמי -סובל מעודף התחכמויות והתפלפלויות שמראות את שליטתו בנבכי החוכמה היהודית - אבל מצד שני עדיין - אותי לפחות - מעייפות. בכל מקרה הסיפור מעניין, קריא מאוד, מאפשר לדימיון לרחף לעולמות שלא מעולמנו. הרעיון של שיחה עם אביו המת כשזה עד הסוף לא יודע שהוא מדבר עם בנו - מאפשר לסופר "להמציא" דיאלוג שכנראה היה רוצה מאוד להשלים עם אביו שהלך לעולמו מוקדם מדי בטרם הצליחו לדבר ביניהם ולהבין הרבה דברים. החיבור עם הספר "חבלים" עליו מבוסס ספר זה - לא כל כך דיבר אלי - יען כי את "חבלים" קראתי לפני המון שנים וממש לא זוכר אותו. קצת מפריע לי גם השיח והשפה בספר - היא קצת יותר מדי גבוהה ומתחכמת לטעמי - אנשים לא מדברים כך ביום יום - אבל לסופר יש לשמחתו ולשמחת רבים אחרים את כל החופש הן לספר סיפור מדומיין והן את החופש לתת לגיבוריו דיאלוגים ככל שעולה ברוחו ובדעתו. ספר בהחלט קריא ומומלץ ולטעמי עולה על ספריו האחרונים.


















