יכולתו המופלאה של חיים באר להמציא סיפורים מעניינים ומרתקים, ולשונו העשירה בפסוקים מן המקורות היהודיים, הם שקשרו אותי לספר, אך בסופו של דבר נלאיתי מעולם הדמיון והרוחות, שאיתן מקיים גיבור הסיפור את פגישותיו. נראה לי שחיים באר כבר כתב על כל תקופות חייו, וחסרה הייתה לו פינה אחת להשלים. לא התחברתי אל האופן שבו בחר לעשות זאת: פגישה עם רוחם של בני עירו של אביו סביב שולחן בטירה מוזרה, ושיחותיו עם רוחו של אביו.
עדיין נותר אצלי ספרו "אל מקום שהרוח הולך" כטוב שבספריו, שגרם לי להנאה יוצאת דופן.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
