עמיה ליבליך

עמיה ליבליך

סופרת


» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריה (65):
מוסיקה,שירה ופואטיקה למכירה, ספרי עיון למכירה, ביוגראפיה ואוטוביוגראפיה למכירה, קראתי , ספרים שאני מתכנן לקרוא, צידה לשבילי חיי, ספרים מעניינים, ספרות ישראלית, ספרות ופסיכולוגיה , ~wishlist~, גשם סגול בחדר הסגלגל, מעוניינת להחליף, ספרים למכירה, צה"ל, לקרוא, זלי תקרא בהמשך, הייתי רוצה... מתישהו..., רוצה לקרוא, עמיה ליבליך , עוד ...
1.
"סדר נשים" מביא את סיפוריהן של נשים החיות במשפחה החדשה בישראל. במשך שנתיים ראיינה עמיה ליבליך עשרות נשים שפתחו בפניה את לבן והסכימו לחשוף את חייהן הפרטיים. ברגישות ובאהדה היא מציגה את סיפוריהן, כפי שהן בחרו לתארם מנקודת מבטן. כל הנשים המרואיינות אינן חיות עם בן - זוג תחת אותה קורת גג: רווקות, גרושות, אלמנות, אמהות חד - הוריות, לסביות, ונשים המקיימות קשר קבוע עם בן - זוג אך אינן גרות אתו. כיצד נראים חייהן? עד כמה הן רואות את חיי המשפחה שלהן כתוצאה של בחירה ועד כמה ככורח הנסיבות? מהו המסר שלהן לחברה לאור נסיונן במשפחה החדשה? בגילוי לב מתארות נשים אלה את המשברים והמאבקים, את השמחות והאכזבות, את התקוות והחלומות, המרכיבים את חיי היום - יום שלהן, ומשקפים את המציאות הכלכלית, את המצב החברתי, ואת הערכים והנורמות של החברה הישראלית. סיפוריהן מציגים תמונה רבגונית ומרתקת של נשים בנות זמננו, ופותחים צוהר לעולמות של חופש, בדידות, עצמאות ואהבה. עמיה ליבליך היא פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. זהו ספרה השמיני בהוצאת שוקן, אחרי חיילי בדיל על חוף ירושלים, קיבוץ מקום, אביב שנות, חוץ מציפורים, גלגולו של מקום, רקמות ודודה למחצה, שרובם היו רבי - מכר....

2.
3.
``אל לאה`` הוא סיפור מסעה של המחברת, עמיה ליבליך, אל לאה גולדברג - כיוצרת וכאדם. המסע מתרחש מנקודת מבטה של פסיכולוגית, העוסקת בנשים וביצירתן, ולא של חוקרת ספרות או היסטוריונית. הקוראים מוזמנים להצטרף אליה בדרך ``אל לאה``, בנתיב שדחיסותו הולכת ומתעצמת, ואשר לאורכו נוספים נדבכים נדבכים לדמות השלמה של לאה גולדברג ולסיפור חייה. מופיעים כאן לראשונה קטעים רבים מיומניה האישיים, מילדותה ועד מותה, והם תורמים להבנה חדשה של אישיותה המורכבת. יש כאן ענין מיוחד - וחדש בספרותנו - והוא השילוב בין הצגת המשוררת ובין דרכי החשיפה וההתוודעות של מחברת הספר אל הדמות, דהיינו, תהליך הכתיבה הביוגרפית. ההיכרות וההבנה אינן מושגות כאן על דרך התיעוד הכרונולוגי של חיי המשוררת, אלא על המימד הזמן הגילוי והקשרו. דרך הזיג זג של ההתוודעות ממחישה את התיאוריות הפסיכולוגיות העכשווית, הטוענות כי יחסה של האשה אל עולמה מתאפיין במימד זמן שהוא בלתי רציף, בפיצול מתמיד בין זהויות, ובמרכזיותם של קשרים בין אישיים. עמיה ליבליך היא פרוספור לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ובשנים האחרונות עוסקת רבות בסיפור חיים, מן ההיבט הפסיכולוגי שלהם, ובפסיכו-ביוגרפיה. ספרה הקודם, ``רקמות``, עסק באישיותה ובחייה של הסופרת דבורה בארון. ספריה הקודמים של המחברת, ``חיילי בדיל על חוף ירושלים`` (1979), ``קיבוץ מקום`` (1983), ``אביב שנות`` (1987), ``חוץ מציפורים`` (1989) ו``רקמות`` (1991), ראו אור בהוצאת שוקן....

4.
מדי בוקר נפגשת בבית קפה על שפת הים שבין יפו לבת־ים קהילת אנשים תוססת ומלאת חיים. הם מבלים, משוחחים, משחקים על החוף, שוחים ומתעמלים. עמיה ליבליך, שהפכה לבת הקהילה, החליטה להפוך אותם למושאי המחקר החדש שלה. סיפורי החיים שלהם מעלים שאלות בנושאי משפחה, זוגיות, יציאה לגמלאות, בריאות, מגדר, יחס האזרח למדינה, מוצא ומעמד חברתי וכלכלי. מדי בוקר נפגשת בבית קפה על שפת הים שבין יפו לבת־ים קהילת אנשים תוססת ומלאת חיים. הם מבלים, משוחחים, משחקים על החוף, שוחים ומתעמלים. עמיה ליבליך, שהפכה לבת הקהילה, החליטה להפוך אותם למושאי המחקר החדש שלה. בין מרואייניה טובה, זקנה צבעונית המספרת על ילדות בימי המנדט הבריטי ומלחמת השחרור ועל בית הקפה שניהלה, שאליו התקבצו קבלנים ושחקני כדורגל, פושעים וזונות; יצחק, שסיפורו המרתק איך הפך בזכות עוז רוחו ותושייתו מנער עולה וחסר כול לקבלן בעל נכסים; נעים, מנהל בית הקפה, המתאר את תולדותיו לאורך תמורות הזמן; ומינה, שכבר במחנה ריכוז התגעגעה לים שמעולם לא ראתה, המגלמת בסיפור חייה ובאישיותה את הניצחון על הזמן ואת החוסן האישי של קהילת הים. באמצעות המרואיינים בוחנת ליבליך את שלושת המנגנונים המאפיינים את קהילת הים – המאמץ לעצור את הזמן, יצירת קו משווה המטשטש את ההבדלים בין בני הקהילה וההתכנסות במקום שלֵו הדוחק את קשיי החיים לשוליים. ממרומי גילם ונסיונם מביטים בני הקהילה על החיים והמוות במבט מפוכח, וחושפים תמונה מעניינת ומורכבת של החיים. סיפורי החיים שלהם מעלים שאלות בנושאי משפחה, זוגיות, יציאה לגמלאות, בריאות, מגדר, יחס האזרח למדינה, מוצא ומעמד חברתי וכלכלי. זהו ספרה התשיעי של עמיה ליבליך, פרופ´ לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, בהוצאת שוקן. ספריה הקודמים – חיילי בדיל על חוף ירושלים, קיבוץ מקום, אביב שנות, חוץ מציפורים, גלגולו של מקום וסדר נשים – היו רבי־מכר. ספרה ילדי כפר עציון זכה בפרס בהט לשנת 2006. כמו כן כתבה את הספרים רקמות ודודה למחצה. ...

5.
מסמך נדיר, החושף את סיפורה של ישראל שלא ראה עדיין אור. תוך כדי קבוצות טיפול פסיכולוגי מנסים גברים צעירים, חיילי מילואים, נשים, חברות ואלמנות-מלחמה, לתת דרור לרגשותיהם הכמוסים ביותר, להזיות יום ולילה, העשויים בצבת המלחמות. בגילוי לב נדיר מתארים המשתתפים את חלומותיהם, את שאיפותיהם ואת מציאות החיים בישראל. הם מתמקדים על תחושותיהם העמוקות של אבדן, של צער, של גבורה ושל פחד; על יחסים משפחתיים ובין-אישיים, על יחסם לשואה ולערבים, ועל השפעת המלחמה האפשרית עליהם. שיחותיהם של כל המשתתפים מצביעות על כך, שהחיים בצל המלחמה הם כעין חיים עם מחלה כרונית. בעוד שהחיים נעים במסלולם הרגיל, מחשיך צל המלחמה את הנוף הפסיכולוגי של החיים בה. איש אינו יכול להתחמק מהשפעתה, למרות שרבים מנסים להתעלם ממנה. ד"ר ליבליך מביאה את משתתפי קבוצות הטיפול שלה להכרת עצמם, ואת הקורא - להבנת משמעות החיים במדינה, בה המלחמה נמצאת ברקע הכל. ...

6.
7.
שולי, ירושלמית משכילה בשנות החמישים לחייה, מגלה באקראי שבבית אבות בעירה מתגוררת אישה, שהיא אולי אחות אִמה המנוחה. נסיונותיה הבלתי נלאים לברר את זהותה האמיתית של אותה אישה גוררים אותה ואת הקורא למסע אל העבר. שולי, ירושלמית משכילה בשנות החמישים לחייה, מגלה באקראי שבבית אבות בעירה מתגוררת אישה, שהיא אולי אחות אִמה המנוחה. נסיונותיה הבלתי נלאים לברר את זהותה האמיתית של אותה אישה גוררים אותה, ואת הקורא, למסע אל העבר, שבמהלכו מתרבות החידות והתמיהות, ובסופו נרמזות תשובות אפשריות רק לחלקן. עלילת הסיפור המפתיעה מעלה שאלות מרתקות על היחס שלנו לעברנו, על תעתועי הזיכרון ועל הסיפור האוטוביוגרפי שאנו מספרים לעצמנו, ולאחרים, במהלך חיינו. ...

8.
עמיה ליבליך חושפת בספרה החדש אביב שנות את חוויית השירות הצבאי בצה"ל כפי שהיא מתוארת מפיהם של כמה עשרות חיילים, שהשתתפו כסטודנטים במחקר פסיכולוגי שעסק בהשפעת השירות הצבאי על אישיות החייל ועל התייחסותו למסגרת הצבאית. החיילים מתארים את ציפיותיהם מן השירות הצבאי ואת חוויותיהם במהלך הגיוס והמיון עד שהגיעו ליחידה שבה שובצו. הם מסבירים את תהליכי הגיבוש שעברו למבחני הכניסה ליחידות צה"ל המובחרות, ואת המאמצים שהיה עליהם להשקיע כדי לעמוד בהם; כמו כן מובאים בספר קורותיהם של חיילים שלא הצליחו להגיע אל היחידות שהיו משאת נפשם. רוב החיילים שלקחו חלק במחקר זה השתתפו במלחמת לבנון. הם מדברים בגילוי לב על יחסם למלחמה וכן על מחשבותיהם בעניין הדעות המנוגדות ששררו בציבור בארץ במהלך המלחמה, על הצורך בה ועל דרכי ניהולה. ...

9.
אין כל מניעה לנהל דו־שיח עם אדם שאיננו עוד, קובעת עמיה ליבליך בפתח ספרה החדש, ויוצאת להרפתקה ספרותית־פסיכולוגית מרתקת, ראשונה מסוגה. את הדו־שיח הזה, הנישא על כנפי הדמיון ופורץ את גבולות הזמן והמוות, היא מנהלת עם הסופרת דבורה בארון. בספר מובא תיאורה של סדרת מפגשים ביניהן, שנערכו כביכול בביתה של בארון שנה לפני מותה. דבורה בארון (1887–1956), סופרת, מתרגמת ועורכת, הייתה מן הדמויות הבולטות בעלית התרבותית של העלייה השנייה. נתיב חייה, בת רב מעיירה קטנה ליד מינסק, שכבר בגיל צעיר הייתה לסופרת בעלת מוניטין, וכן נושאי יצירתה, עשו אותה לדמות יוצאת־דופן; הסתגרותה הסגפנית עם בתה בדל"ת אמות ביתן, במשך יותר משלושים שנה, והיבטים חידתיים אחרים באישיותה הקנו לה שם של אישה מוזרה ואקסצנטרית. בשאיפתה להתחקות אחר תעלומת אישיותה והתבודדותה רוקמת עמיה ליבליך ביוגרפיה אמנותית רחבת יריעה ומסרטטת דיוקן פסיכולוגי בהיר וחודר של הסופרת. עם זאת זהו סיפורן של שתי הנשים הכותבות: בעוד דבורה בארון, הגיבורה הראשית, מספרת על חייה, על יצירתה ועל מחשבותיה, נכנסת האחרת, עמיה ליבליך, לדו־שיח וקורעת פתח גם לעולמה שלה....

10.
במתנ"ס ישן בלב שיכוני יפו מתכנסת אחת לשבוע להקת תיאטרון קהילתי. ערב אחד בשבוע זוהי הבמה שעליה בוראים השחקנים עולמות, מתמודדים עם פחדים, מתגברים על הביישנות, מציגים את כשרונם וחושפים זכרונות אינטימיים. עמיה ליבליך, שהצטרפה ללהקה לפני שנים אחדות כשחקנית פעילה, ראיינה את חבריה, השחקנים החובבים, ואת במאיות הקבוצה והעלתה על הכתב את סיפורם המרגש. קבוצת אנשים רבגונית זו מגוללת סיפורי חיים מרתקים, מלאי תעוזה וכוח רצון, אמונה וכוחות נפש. בין הראיונות שזורים פרקים החושפים בגילוי לב נדיר את מסעה האישי של המחברת ומציגים את עבודתה הדרמתית של הקבוצה. בהומור ובאמפתיה נפרסת לעיני הקורא רקמה ססגונית של חיים החורגים מהיומיומי וחותרים לרגע ההתגלות. עמיה ליבליך היא פרופסור לפסיכולוגיה. זהו ספרה העשירי בהוצאת שוקן, אחרי חיילי בדיל על חוף ירושלים, קיבוץ מקום, אביב שנות, חוץ מציפורים, רקמות, דודה למחצה, גלגולו של מקום, סדר נשים, ערק לארוחת בוקר ואל לאה (הקיבוץ המאוחד). ספרה ילדי כפר עציון זכה בפרס בהט לשנת 2006. מן הביקורת "סיפורה של ליבליך עם קבוצת התיאטרון הוא מסע גילוי, התחדשות אישית והזדמנות להתוודע לחשיבותו ולתוקפו התרבותי של התיאטרון הקהילתי... הספר עוסק בשאלות כמו מי הם האנשים המשתתפים בתיאטרון קהילתי ומה משמעותה של ההשתתפות עבורם. מיומנותה של הכותבת בהקשבה לזולת, ויכולתה לדובב את מרואייניה ולמצוא את הייחודי לאישיותם, מאפשרות לקוראים להיפגש עם סיפורים אנושיים עד כאב. בהמשך הקריאה בספר מצאתי את עצמי מתרגשת, צוחקת, מתפעלת ומזדהה עם סיפוריהם של חברי קבוצת התיאטרון, וחושבת על הקשב והאמפתיה המאפשרים להם להישמע. כל סיפור הוא הוכחה לכוח האנושי ולגדלות הנפש של המרואיינים. ביחד ולחוד משמשים קולותיהם מקור נחמה. כל סיפורי החיים מופיעים בשמות בדויים, והחברים אישרו את פרסומם לאחר שקראו טיוטות ותיקנו אותן. לעומת זאת, סיפורה של ליבליך, כמתבקש מכלי המחקר, גלוי. היא אינה רק דמות פעילה במעשה היצירה התיאטרונית, אלא גם כותבת את הנראטיב שלה בכנות כובשת... תופעה תרבותית מרתקת ושוקקת חיים, שעד כה כמעט שלא זכתה לעיון ולדיון, ודאי לא מהפרספקטיבה המחקרית המוצעת בספר." "'תראו אותי' הוא מתנה ליוצרי ולחוקרי תיאטרון קהילתי ולסטודנטים לתיאטרון, העושים את צעדיהם הראשונים בתחום." דורית ירושלמי, הארץ "אחרי ספרה המוצלח 'ערק לארוחת בוקר', שוב הצטרפה עמיה ליבליך לקבוצת אנשים שלא ידעה כמה רב המשותף בינה וביניהם: תיאטרון חובבים ביפו; ושוב היא מיטיבה לתאר אותם ולהישמר מרדוקציה: הספרים שלה הם הצצה מעניינת אל חייו הרגילים של הזולת." פאר פרידמן, מעריב "הסבלנות והחמלה שלה כלפי אחרים מידבקות והופכות את הספר לשיר הלל קטן לכל מה שאנושי, מביך ומרגש." שחר גולן שריג, ידיעות תל-אביב "'תראו אותי!' אמנם עוסק בתיאטרון, אבל הוא בעיקר ספר על אנשים ועל היכולת של כל אדם באשר הוא לגרום לנו להתרגש ולהתעניין בהיסטוריה האישית שלו." זיו רביב, שבועון ידיעות רמת גן "הסיפורים הנפרשים לעיני הקורא מדהימים בכנותם, כובשים בתמימותם, בתעוזתם, כל השחקנים כאחד רוצים להצליח, כמעט כולם באו מבתים קשים, הורים מגבילים, בני זוג שרצו להצר את צעדיהם... תיאטרון מעניק לאנשיו מעין טיפול נפשי... ביד עדינה אך בוטחת משרטטת עמיה את דמותם ואת סיפורם המרתק של חבריה לקבוצה. כל סיפור כזה הוא הוכחה ניצחת לגדלות הרוח ולכוח האנושי המפעם בכל אחד מהגברים והנשים אותם ראיינה. העיסוק באנשים ובסיפור האישי שלהם מהווה דוגמא ומקור אישי לנחמה." תפוז בלוגים, הבלוג של שוגי21 ...

11.
12.
כאשר הקימו את קיבוץ גלגל בשנת 1973 ראו החברים את עצמם כממשיכי המעשה החלוצי. בבקעה הצחיחה הם הצליחו להקים יישוב פורח וחלמו לבנות בו את חייהם, אך בעקבות תהליך השלום הם חוששים כי ייאלצו לפנות את היישוב, ובינתיים הם עלולים לשמש בני - ערובה. תחושת אי - הוודאות גורמת למתחים רבים ומכבידה על חיי היומיום, אך לא פחות, ואולי אף יותר, מכבידים התהליכים המתבטאים בחיפוש דרך חדשה על רקע נטישת ערכי השוויון, השותפות והערבות ההדדית. במשך חמש שנים ביקרה עמיה ליבליך פעמים רבות בקיבוץ גלגל ודובבה את החברים. היא שמעה מהם על אירועים ותקופות בחיי הקיבוץ והחברה, למדה להכיר את החברים ואת נקודת ראותו של כל אחד ואחד מהם: היא חדרה למחשבותיהם, ללבטיהם, ליחסים שביניהם, למתחים המלווים אותם, לתוכניותיהם לעתיד ולמאמציהם לשמור על שגרת חיים, ובד בבד להתכונן לפירוקו האפשרי של הקיבוץ. כמו בספריה הקודמים חושפת המחברת תמונה נאמנה, חודרת ומרגשת של חייהם של חלוצי המאה העשרים ואחת....

13.
"מהר מאוד גיליתי עובדת יסוד: בנווה שלום אין מסכימים על דבר, פרט על ההסכמה לא להסכים..." מול מנזר לטרון, בצומת הדרכים ירושלים, תל אביב ובאר שבע, שוכן הכפר וואחת אלסלאם-נווה שלום, היישוב היחיד בארץ שבו גרות יחד מבחירה משפחות יהודיות וערביות, המקיימות כשלושה עשורים חיי שכנות, חינוך משותף לילדים ואורח חיים שוויוני. עמיה ליבליך, שספריה הייחודיים על קהילות ישראליות מעוררים עניין רב זה שנים, מביאה הפעם אסופת ראיונות מרתקים עם חברים ביישוב, שמתוכם עולה סיפורה של קהילה יוצאת דופן – מעבדה אנושית, אם תרצו – הבוחנת בזמן אמת את התעלומה המרכזית של קיומנו כאן: האם השילוב ייתכן, למרות הכול? כיצד באמת מתקיים יישוב אידיאולוגי בעולם חצוי, על כל הוויכוחים, המחלוקות, הערבות ההדדית, המאבקים וההישגים המשתמעים מכך? והאם ניתן בכלל לדייק בתיאור מצב העניינים הסבוך שבכפר, הנטוע בחברה הישראלית על כל מורכבותה בעשור השני של המאה ה-21? "אינני מתיימרת להביא כאן את האמת ההיסטורית," כותבת ליבליך, שכדרכה חותרת גם הפעם אל הסיפור שעדיין לא סופר. "הספר שייך למה שמכונה 'היסטוריה מסופרת'... כפי שסיפרו לי אותה כל אחד מהמשתתפים... כל הפילטרים הללו שמתלווים ל'אמת' – אם ישנה כזו אי שם – הם שצובעים אותה בקשת של צבעים ומגלים את העושר של התופעה שהיא נווה שלום." למרות הכול הוא יצירה רב-קולית חיה ומגוונת החוברת לספריה רבי-המכר של עמיה ליבליך: חיילי בדיל על חוף ירושלים, קיבוץ מקום, אביב שנות, חוץ מציפורים וסדר נשים, שראו אור בהוצאת שוקן, וילדי כפר עציון שראה אור בהוצאת כתר ואוניברסיטת חיפה. ...

14.
15.
"אֶל לֵאָה" הוא סיפור מסעה של המחַברת, עמיה ליבליך, אל לאה גולדברג – כיוצרת וכאדם. המסע מתרחש מנקודת מבטה של פסיכולוגית, העוסקת בנשים וביצירתן, ולא של חוקרת ספרות או היסטוריונית. הקוראים מוזמנים להצטרף אליה בדרך "אל לאה", בנתיב שדחיסותו הולכת ומתעצמת, ואשר לאורכו נוספים נדבכים-נדבכים לַדמות השלמה של לאה גולדברג ולסיפור חייה. בין השאר מופיע כאן תיעוד בלעדי מעזבונה ועל אודותיה, התורם להבנה חדשה של אישיותה המורכבת. מאז צאתו לאור ב-1995 זכה הספר "אל לאה" להצלחה רבה ואף תורגם לאנגלית. כעת נדפס הספר במהדורה מורחבת, הכוללת אחרית דבר מקיפה שנכתבה לרגל שנת המאה להולדתה של לאה גולדברג (2011). עמיה ליבליך היא פרופסור אמריטה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים ומלמדת במכללת תל אביב-יפו. בשנים האחרונות היא עוסקת רבות בסיפורי חיים, מן ההיבט הפסיכולוגי שלהם. ספרה האחרון לעת-עתה, "תראו אותי!" (שוקן, 2010), מתמקד בלהקת תיאטרון קהילתי בלב שיכוני יפו. בין ספריה הקודמים של המחברת: "רקמות" (שוקן, 1991), "ילדי כפר עציון" (כתר/אוניברסיטת חיפה, 2007) ו"ערק לארוחת בוקר" (שוקן, 2007). ...

16.
17.
18.
19.
מי מפחד מ"קפה מוות"? מדי כמה שבועות לאחר השקיעה נפגשים ארבעה־עשר איש ואישה כדי לשתות קפה ולדבר על מוות. זאת לא התחלה של רומן בדיוני אפל כי אם תיאור של מפגשים אמיתיים בהחלט שהתקיימו בביתה של הפרופסור עמיה ליבליך כדי לשוחח בצוותא על הטאבו הגדול האחרון של החברה המערבית: המוות הבלתי נמנע של כל אחד ואחת מאיתנו. מפגשי־שיח קבוצתיים תחת הכותרת "קפה מוות" מלבלבים ברחבי העולם זה כעשור. לאחר שהתוודעה לרעיון אימצה אותו עמיה ליבליך מיד: כן לדבר על המוות, כן להתריס כנגד חשאיותו, אולי אפילו להגיע ליחסים נינוחים איתו. היא פירסמה הזמנה לקבוצת "קפה מוות" בביתה, הוצפה בעשרות פניות – אנשים משלל גילים, מקצועות, תחומי עניין ונסיבות חיים – ועד מהרה יצאו המפגשים לדרך. קפה מוות מתעד סדרת מפגשים כאלה, שמרביתה נערכה במהלך שנת 2016: קבוצה של נשים וגברים שיצאו למסע נפשי משותף, עמוק וסוער, שהתרחש בתוך חדר אחד; מסע של שנה שהוקלט ותומלל, ושבמהלכו שיתפו המשתתפים זה את זה – ובעיקר את עצמם – במחשבותיהם על המוות ועל משמעויותיו. איננו מכירים את המוות, איש לא חזר ממנו כדי לספר עליו; החברה המערבית הרחיקה אותו אל בתי החולים ואל המוסדות הסיעודיים, והקסם האופף אותו דומה בעוצמתו לפחד שהוא מעורר. השיחות המעמיקות והכנות, המצחיקות והעצובות המכונסות בספר זה מזכירות לנו כי המוּדעוּת למוות יכולה גם לחדד את החיים, להעצים את יופיים ואת ערכם, ובעצם ללמד אותנו כיצד לחיות. עמיה ליבליך, כיום נשיאת המכללה האקדמית לחברה ואמנויות בנתניה, היא מן המרתקים והחשובים שבחוקרי הפסיכולוגיה של החברה הישראלית. עבודותיה של ליבליך, שחתומה על שורה של ספרים ייחודיים על קהילות ישראליות ועל תופעות בחברה הישראלית, מעוררות לאורך שנים עניין רב בקרב קהל הקוראים וזיכו אותה בפרסים, לרבות פרס בהט שבו זכתה פעמיים....


פרופ' עמיה ליבליך מפרסמת מדי כמה שנים ספרים בז'אנר המחקר הנרטיבי - מחקר המבוסס על סיפורי חיים של אוכלוסיות נבחרות - אשר בהם מאפשר המחברת ל"נ... המשך לקרוא
5 אהבו · אהבתי · הגב
אהבתי את הספר מהמילה הראשונה. כמו שכבר נאמר פה יש בו ייחוד בזה שהוא לא - והוא גם לא - אבל הוא כן סיפור חיים שנוגע בסיפור חיים ומאיר את חייה של... המשך לקרוא
10 אהבו · אהבתי · הגב
ספר טוב++. סיפורי נשים במשפחות מסוגים שונים. הסיפורים של הנשים הם סיפורים בצבעים וגוונים שונים. נכתב בתקופה שהנושא לא דובר כדבר ברור ונ... המשך לקרוא
3 אהבו · אהבתי · הגב
פר מפתיע ומעניין. פרופ' עמיה ליבליך סוקרת וחוקרת בספרה סיפורי נשים במשפחות מסוגים שונים בישראל. בספר 7 שערים כשכל שער מציין סוג אחר של משפח... המשך לקרוא
ערק לארוחת בוקר כדרכה של חוקרת, מפלחת עמיה ליבליך את באי בית-הקפה שעל החוף לקבוצות ומתוך התבוננות וראיונות עם חברי הקבוצות הללו מגיעה לת... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
"אני חושב שניצלנו את תנאי השבי ככל שניתן היה... הדבר הגדול ביותר שלמדנו בשבי הוא, שבכל מצב שנקלעים אליו יש אפשרות להתעלות ולהידרדר, וקיימת ב... המשך לקרוא
5 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ