בספרו דבש אריות (2022) - סיפור שמשון – דוד גרוסמן מתגלה במיטבו ומסב לקוראיו הנאמנים קורת רוח יתרה. ניכר בגרוסמן שהוא נחשף לחומר רקע רב, בנוגע לשמשון - לפני שהתמסר לכתיבת הסיפור שלו אודות חיי שמשון ומשמעותם. בתחילת הספר גרוסמן נוקט בטקטיקה שנונה. במקום סיפור, הוא מצטט פסוקים מהמקורות (שופטים, פרקים יג-טז), ובכך מזכיר לקורא את גרסת התנ"ך כפי שהקורא בוודאי מכיר מהימים שבהם חבש את ספסל הלימודים. הפסוקים המצוטטים נועדו להזכיר פרטים שמחבר התנ"ך מצא לנכון להנציח. קריאה חוזרת של הפסוקים היא הבסיס שאליה הקורא אמור להתחבר. מכאן והלאה גרוסמן בוחר לגעת בפרטים סתומים, לדעתו, שדורשים עיון מעמיק. קדמו לגרוסמן מחברים שהתייחסו לאותו סיפור מקראי והעניקו עומק ונפח לדמותו של שמשון. גרוסמן מזכיר אותם במהלך הכתיבה, תוך שהוא שואב מהם הסברים לשאלות שהוא מעלה, ועל בסיס תובנותיהם, הוא יוצר את היצירה הנפלאה שלו על שמשון. גרוסמן גם מפנה את הקורא לשירה שנכתבה סביב אירועים בחיי שמשון המקראי, ולהנצחת השם שמשון וצירופים הנושאים את שמו בשמות יחידות צה"ליות וכי"ב. ישנה גם הפנייה לציור הידוע "לכידת שמשון" (1630), מאת הצייר הפלמי הנודע, אנתוני ון דייק. גרוסמן מתאר את מה שהוא מזהה בציור, "בציור שמשון מביט במבט קורע-לב בדלילה ברגע שהפלישתים פורצים לחדר, אוחזים בו וקוראים אותו מעליה, פניה של דלילה נפנות לעברו בתערובת מוזרה של סיפוק על הצלחתה, אך גם של צער ורוך. ידה הנשלחת לעבר פניו מחווה תנועה שיש בה, בעת ובעונה אחת, נפנוף פקידה והתרחקות של ויתור על שמשון, אך גם חמלה, וכמיהה ללטף אותו ליטוף אחרות, מעין צידה לדרך הייסורים שבה הוא עתיד ללכת" (ציטוט: עמ' 110-111). ואם לא די בכך, גרוסמן מנתח דילמות וסיטואציות מחיי שמשון, שמעולם לא נחשפנו להן. את היידע שגרוסמן צבר במהלך חייו ולצורך כתיבת "דבש אריות" הוא דלה מתוך יצירות ספרות, המקרא, השירה, והאמנות. את כל זאת הוא מצליח להכניס לסיפור שמשון המשתרע על פני 138 עמ' כולל רשימה ביבליוגרפית. "דבש אריות" הוא מסמך מרתק שהסב לי תענוג גדול!! תודה ענקית לגרוסמן.


















