ביקורת ספרותית על בילי סאמרס מאת סטיבן קינג

---

מה נשאר מהמלך?

צל חיוור, חיקוי עצמי מהוה. המעיין יבש מזמן. קריאה בספר של חדש של סטיבן קינג רק עושה חשק לספר חדש של סטיבן קינג. מפח נפש, אכזבה עמוקה. ובכל זאת אחת לאיזה זמן אני נתקף בגעגוע לספר של האיש שהדיר לי את השינה בעזרת אבא פסיכופט עם גרזן, מפלצת בצורת ליצן, אנני ווילקס ורנדל פלאג. קינג אף פעם לא היה כותב איכותי וספריו הטובים ביותר מעולם לא עברו את רף המדף השלישי מלמעלה, אבל הייתה בהם וירטואוזיות מענגת, ייחודיות שהותירה טעם של עוד וחשוב מכל אלה עולם דבור על אופניו של אימה ובעתה. את זה הוא ידע לעשות טוב מכולם.

בילי סאמרס, מתנקש בדימוס, מקבל תפקיד אחרון להוריד איזה בחור שעלול להפליל מישהו חשוב. וכמו בכל ספר\סרט\סדרת מתח סוג ג' ומטה המשימה האחרונה תהיה המאתגרת ביותר וגם תסגור לתמיד מפעל חיים מפואר ומעורר הערצה. ועל זה בעצם הספר. שום דבר מעבר. והקטע שקינג יודע שזה מעט נורא אבל המעיין יבש ואין לו הרבה מה לעשות נגד זה. (ובתכלס גם הוא יכתוב ספר על דחליל גינה שרוצח עכברושים להנאתו יימצא איזה מפיק בהוליווד שיעבד את זה לסרט) ניסיונותיו הקלושים להתעלות על מגבלת הז'אנר הכה שחוק הזה פתטיים במקרה הטוב. הדמויות כאילו מודעות למסגרת הסיפורית המוכרת, ביל יודע שזו משימה אחרונה קלאסית שתשתבש נוראות אז אחת לכמה עמודים הוא אומר בדיוק את זה. קריצה שמודעת לקריצתה. וזהו. הטובים טובים הרעים מוחלטים, כל עשרה עמודים בממוצע טראמפ הוא בן זונה ותודה לאל על אובמה וביידן, הסוף גרוע ובעצם היה צפוי מראש, ומלכתחילה לא היה כל כך חשק להגיע אליו.

עצוב לכתוב את זה אבל זה כנראה נכון: כל ספר חדש של סטיבן קינג הוא בעצם ספר לזכרו. הקסם כבר לא ישוב.


***********
חמשת הגדולים של קינג לדעתי:
1. העמדה
2. הניצוץ
3. 63\11\22
4. החצי האפל
5. זה

» ביקורות נוספות של אודי
» ביקורות נוספות על בילי סאמרס