שאלה של נאמנות
לא פעם ספר נכתב על ידי חוקר, בהשפעת דמות היסטורית עלומה היוצרת בקרבו הזדהות ובוערת בעצמותיו והוא מחליט לרדת לחקר האמת שלה, בכדי להציגה כדמות מעוררת השראה, תוך התייחסות לאופן בו הדמות מתכתבת עם מציאות חייו?
כך הוא הסיפור העומד ברקע הספר, אשת הרב אשת הבישוף, אותו כתבו, דוד יעקבסון, היסטוריון בהשכלתו, והסופרת חיותה דויטש, שנולד ממסע אליו יצא יעקבסון, בשביל הצליינים "קמינו דה סנטיאגו" , שארכו 800 ק"מ ובמסגרתו הוא שהה בעיר בורגוס שבצפון ספרד, שם הוא נחשף לדמות היסטורית מעוררת מחלוקת, של הרב שלמה הלוי, שהיה רב קהילתו, גובה המיסים של המלך, ודיפלומט מטעמו לשליחויות לחצרות המלוכה, בהמשך הוא התנצר והפך לפבלו דה־סנטה, בישוף העיר בורגוס, שכתב
טיעונים בגנות היהודים, ופעל להמרת דתם לנצרות. דמות שעוררה את סקרנותו.
התקופה היא, אמצע המאה ה-14, ותחילת המאה ה-15, בה ספרד המוסלמית, נכבשה על ידי הנוצרים, ונשלטה על ידי מספר חצרות מלוכה מסוכסכות ביניהן, שחוללו את פרעות קנ"א, בעקבותיהן היו גלים המוניים של המרת-דת מאונס בקרב יהודי ספרד. המרת דתו של שלמה הלוי, הייתה הטראומטית ביניהן. מה היו מניעי הרב, שהיה מנהיג מרכזי ביהדות ספרד, להמיר את דתו יחד עם חמשת ילדיו?
בפרשה המתועדת על ידי מקורות יהודים ונוצרים, מוזכרת באקראי יואנה, אשתו שהחליטה בנחישות לשמור על יהדותה, מה שגזר עליה בדידות וניתוק מילדיה. דמותה מגלמת דילמה קורעת לב, בין נאמנות ליהדותה, לנאמנות למשפחתה. דמותה נמחקה במתכוון, וכל שידוע עליה הם פרטים מעטים.
יעקבסון, פנה לדויטש , בכדי לשחזר את דמותה של יואנה, באמצעות רומן היסטורי המושתת על מחקרי התקופה והדמיות המרכזיות שפעלו בה. את החללים הריקים, מלאה דויטש, באמצעות כתיבה ספרותית.
הספר הזה, נכתב בזמן הקורונה, הווה מחלחל לתוך הספר, דרך הפחדים הקמאיים אותם חווה רות, (כהשתקפות של הכותבים עצמם) גיבורת הספר, ספרנית בהווה וסופרת בפוטנציה, שגילתה באקראי את יואנה, ומתחילה להתחקות אחרי חייה, ולצורך כך היא נעזרת ברפי, איש צללים המסרב לחשוף את זהותו, הטוען שהוא נכה הספון בביתו, גאון בחיפוש אחרי מאגרי מידע, וביכולתו להצליב ביניהם. לאט לאט באמצעות פיסות המידע, רות, יוצרת את תמונת חייה של יואנה, אך רפי נותר חידה עבורה.
מגפת העידן המודרני - הקורונה, והתחושות האנושיות הכרוכות בה, כמו הפחד מהמוות ומהלא נודע, הסגרים והבידודים שהעצימו את הבדידות, מתכתבים עם הרקע העומד ברומן, העובדה שבסוף המאה ה- 14, פקדה את אירופה מגפה שהמיתה מיליונים -כינויה היה המוות השחור. מגפה שבין השאר העצימה את השנאה ליהודים, כמי שהואשמו כמחולליה, מרעילי הבארות.
יש לרומן הזה, עוד יתרון, כותביו מבינים ואוהבי יהדות. הם מבטאים גישה זאת בין דפיו של הספר, כמו תיאור יפיפה של הדלקת נרות מתוך קערה, שקרוב לוודאי היה נהוג באותה תקופה, המהווה רקע לתחושת יואנה, המדליקה נרות בבדידות כואבת. או כמו אזכור תפילתו של רבי אמנון ממגנצא, לא הוצע להתנצר, המייחסים לו את חיבור התפילה ונתנה תוקף. או הכאב הגדול, הגורם לבכי בקרב המתפללים היהודים, בשעה שהם הוגים את מילות הנחמה של ישעיהו: נחמו נחמו עמי. כמו גם האזכור של הגדת סריבו, שמוצאה בברצלונה, ולבטח אותה הכירה יואנה, שבאה מעיר זאת, הגדה המלווה באיורים, נותנת לנו מושג לאופן בו פירשו למשל יהודי ספרד את סיפורי בריאת העולם ובריאת האדם.
אז מה לא עובד בספר הזה, הניסיון ליצור סיפור הווה, שבו רות הנשואה לשמחה, חסיד סאטמר, שיצא מחצרו, כסוג של אנוס והפך לדתי ליבראלי, הולך והופך להיות דימנטי, במקביל לאימה הסיעודית של רות. באמצעותם דויטש, מעלה דילמה של נאמנות, עם מי היא תישאר ותסעד אותו במחלתו, שאלה וסיפור שלא מתחברים לסיפור ההיסטורי של יואנה, שהוא ביסדו סיפור של נאמנות וזהות יהודית. יואנה, כדמות ברומן, לא משקפת את עומק הדילמות ומורכבות אישיותה הקיימים בפוטנציאל דמותה.
גם הניסיון, לתאר את עולם הרשתות החברתיות, באמצעות רפי שדמותו נשארת אלמונית, ומאולצות לחלוטין ולא מתחברת לרומן, כמו הניסיון להוסיף לספר כתיבת מסרונים בסגנון ובפונט אחר מליבת הרומן. למרות חולשותיו, זהו ספר מעניין ששווה לקרוא למי שמתעניין בתקופה וברומנים היסטוריים.