ביקורת ספרותית על מותו של אהרון אלקלעי מאת עידית אלנתן
ספר טוב

---

אל הספר הזה הגעתי במקרה באיזשהו יריד, אבל לא הייתי קורא אותו אלמלא קראתי את הספר הקודם שלה, בניגוד להוראות היצרן, המשעשע.
הספר הזה חול"ב הו"ד (חוטף לב, הופך דפים) לגמרי. העברית שלו לעילא ולעילא, מה שלא מפליא בכלל משום היותה של אלנתן "בוגרת תואר ראשון בלשון עברית ובלשנות אנגלית" וכיום (אפריל 2022) עורכת כתב-העת "נשיונל ג'יאוגרפיק" בישראל. אלא שלא התכנסנו לתחרות לשונית עם מאיר שלו או עמוס עוז, או לאגוז קשה כמו חיים באר.
אהרון אלקלעי הצביע לליכוד במקום מגוריו ביפו בניגוד לשכניו. זה לא כזה שוס גדול, אבל סיפורו הוא החלק הקטן בספר. ילדיו הם החלק הגדול, החל בבתו האמצעית, דניאלה (נועה קירל, בסדרה), שאכפת לה מאוד מאוד, אבל ממש מאוד, מעצמה בלבד, עד כדי כך שבניגוד להוראות היצרן, אביה, הלכה והתחתנה עם גבר זר לשכונה, ערבי במוצאו... מוסכניק בעיסוקו והיחיד ששבה את לבה של דניאלה, לב קשה כאבן. בנה הבכור, עומרי, גר ברמאללה ולומד בחוג להכנת מטענים מזיקים. את דניאלה אנחנו פוגשים כשהיא באה לבנות ציפורניה אצל נטלי בונת הציפורניים החדשה בשכונה (עדי חבשוש בסדרה), כשהיא גם מנסה לשדך לה את אחיה הבכור עופר. אין רגע דל בין עמוד לעמוד.
האחות הקטנה (רותם סלע בסדרה), בבת עינו של אהרון, ששבה לגור ביפו במרחק דיווש אופניים מאביה ובמימונו, על סף סיום לימודיה בתואר השני וכעת עוסקת במקצוע נדיר לעת זו, בלוגרית. על כסא המתנה במשרדו של רופא עור היא פוגשת עורך מוסף עיתון נפוץ ומפה לשם הופכת לבעלת טור טיולים בעיתון. אין רגע דל בין עמוד לעמוד.
החלק השלישי בספר עוסק בעופר, האח הגדול והלא יוצלח במשפחה (רן דנקר, בסדרה). עופר לא סיים צבא, דבר מביש בכלל ומביש במיוחד לאהרון אלקלעי הליכודניק. מילא שלא סיים צבא, גם חיים מסודרים לא חי. אנו פוגשים אותו, ככל שאר המשפחה, בסמוך ומיד אחרי מות האב. גם כשלא מתפקדים ולא עובדים, אין רגע דל בסיפור.
בחלק המסכם של הסיפור שוב פוגשים את דניאלה, קוץ אמיתי בתחת. עומרי בנה מתקשה למצוא עצמו בעולם בהיותו יהודי כבן לאם יהודיה ומוסלמי כבן לאב מוסלמי. דניאלה החופשיה בהתנהגותה ובלבושה מהווה אתגר אמיתי בעולם המוסלמי. דמות נוספת מעברה של דניאלה נכנסת ומבקשת לשבש בבלי דעת סדרי עולם בעולם שגם ככה אינו מממש מסודר. עבד, בעלה של דניאלה, כשהוא מגלה מה השתבש, מבקש לשים קץ לכל ורץ ברחוב עם סכין וקורא אללה אכבר...
יופי של סיפור, הבא משום מקום והולך אל סופו המחויך. קראו.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על מותו של אהרון אלקלעי