אם יש דבר שמעצבן את גיל זה שאנשי צוותו קוראים למוצר שהם מוכרים 'תמונות' - זה משהו שמצלמים, והם מוכרים ציורים. אמנות. משהו אחר לגמרי.
תחילת שנות האלפיים. אריאל (המספר) אחרי צבא חורש את ארצות הברית עם חבריו רוני ויונתן, מחפש את מזלו בחיים. אחרי לילה מחורבן בלאס וגאס הם מגיעים לקליפורניה ומתוודעים לגיל המבוגר בשלושים שנה, שועל ותיק המפעיל את עסק מכירת הציורים שנים רבות. השניים מתקרבים, אריאל לומד את העסק מהר וקל לשכנע את האמריקאים התמימים בקשקוש של 'סטודנטים ישראלים לאמנות' ולמכור תמונות המיוצרות בכמה דולרים במחירים מפולפלים. מי שטוב בזה ויודע לשכנע יכול לעשות מכה יפה. הישראלים מאורגנים בצוותים העוברים מבית לבית גם באזורי יוקרה. עושים חפיפות ומלמדים זה את זה.
בין השניים נוצרת כימיה מוזרה. לעתים הם פונים זה לזה כ'אריאלה' ו'גילה'. גיל יכול להיות אדיב, נדיב וחייכן אבל גם מניאק אמיתי וכוחני במיוחד לאחר קצת אלכוהול. סוג של דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד.
הכל משתנה יום אחד בספטמבר. העולם צופה באימה בשידורים בלתי פוסקים של המטוסים הנכנסים במגדלי התאומים הקורסים זה אחר זה וארצות הברית מוכת ההלם אינה כשהיתה. האמריקאים אולי תמימים אבל החוק של פוסט 9/11 לא יודע חוכמות. מי שעושה שטויות, נכווה. אריאל מרחיק לכת ומתוודע מקרוב למדיניות אפס הסובלנות של הרשויות. לכלכת ונתפסת? צְפֵה פגיעה.
בעשור הקרוב יעברו השניים עם אנשים נוספים כולל אחותו של אריאל ושני נוכלים ישראלים חסרי מצפון שאריאל מתעב חוויות מטורפות ברחבי הגלובוס. ארצות הברית, אירופה וישראל. יתזזו, יתנסו בהרפתקאות פיננסיות ועסקיות מצליחות וכושלות שחלקן בתחום האפור בין החוקי לעברייני. אריאל מתאהב כל פעם באחרת, מדלג ממיטה למיטה ונע בין אושר לייאוש כמו גיל.
וברגע המאושר בחייו תכה בו המציאות בחוזקה.
הספר כתוב בסגנון ריאליסטי, עכשווי ועם זאת פשטני ולא מנסה להתחכם. מעביר את ההווי והאווירה בקרב הישראלים בארצות הברית החולמים על כסף גדול ב'וואלה וואלה' ו'חתיכת אפס', קבלת שבת וחגים, אלכוהול, סקס ולילות זימה. את אמריקה הנוצצת ועשירה עם בתי ענק לצד הנידחת יותר. תקופה בה עדיין היה ICQ ואינטרנט זמין בכל מקום לא היה מובן מאליו. ומעל הכל הקשר המוזר בין השניים עם פער הגילאים, אישיות ונסיון חיים שונים לחלוטין.


















