“עד אמצע הספר כעסתי מאוד על ספר ועל הסופר. נכון שהסופר לא צריך להתנצל על השפה הבוטה, אך יחד עם זאת גם הקורא לא צריך להתנצל על הכעס שלו. ובסך הכל זאת הבחירה של הקורא להמשיך לקרוא. לא הייתי חייבת לעשות את זה. בחצי הראשון של הספר השפה פשטנית עד גירוד, והעלילה פשטנית עוד יותר. לא ממש ברורה הכוונה להתעכב על המסע בקליפורניה על פני כל כך הרבה עמודים. לא קורה שם כלום חוץ מעוד ועוד זיון, סטוץ, מציצה או איך שקוראים לזה. אולי זו דרכו של הסופר לתאר את ההווי של גבר צעיר בטיול ראשון עצמאי אחרי צבא. אולי זו דרכו של הסופר לראות נשים (אני יודעת שהוא נשוי עם ילדים), לא יודעת. לי זה צרם - פחות הבוטות, יותר הריבוי והזילות שלא לצורך. הדמויות רדודות משהו, מילא של אריאל, אבל בעיקר של גיל. יחד עם זאת, לאחר מחשבה, הדמויות לא יכולות להיות אחרות. מצד אחד ילד שהרגע השתחרר מהצבא לא יכול להוות דמות עמוקה, ואכן בהמשך ניכר שהוא מתבגר וקצת מחכים. מצד שני גיל - אין מצב שיהיה שונה. זו הדמות - חתייאר בן 50 שהגיע לגיל מופלג זה ולא השיג כלום בחיים. רק מחפש עסקים מפוקפקים כדי "לעשות קופה" ולהתעשר. אני בזה לאנשים כאלה במציאות. אבל זה הסיפור ואת זה בחרתי לקרוא.
איפה שהוא באמצע הספר הגעתי לתובנה שאני פשוט לא קהל היעד שלו, אבל הוא בהחלט מתאים לגברים, בעיקר גברים צעירים שחושבים שכל כך פשוט לכבוש את העולם, שמחפשים את עצמם, לרוב במקומות הלא נכונים, שחושבים שהדשא של השכן ירוק יותר, שמנסים לעשות כסף קל ולרוב גם לא חוקי. הספר יכול להוות עבורם בסיס טוב להתחלה של התבגרות.”
