ביקורת ספרותית על הציידת מאת קייט קווין
ספר טוב

---

מטוס אחד מופיע לנגד עיני, שוב ושוב. מטוס ירדני. זה היה היום הראשון של מלחמת ששת הימים. עמדתי על הכביש ליד הבית שלי, ודיברתי עם חבר ללימודים שגר ממול. פתאום שמענו רעש מחריד. הסתכלתי לכיוון הרעש, ומעל גג הבית שלי הופיע מטוס. הוא טס כל כך נמוך שהייתי בטוחה שהוא יפרק את הגג. עוד שניה ואני רואה את הטייס, מרכין את הראש ומסתכל על משהו במבט ממוקד. הייתי בטוחה שהוא בוחן אותנו והייתי בטוחה גם שחיי נגמרו. אבל הוא המשיך. רצתי הביתה לקול פגזים מתפוצצים (אחר כך נודע לי שהיו אלה שני מטוסים, שהפציצו את שדה התעופה הקטן בכפר סירקין, ושאחרי עוד רגע טילים ישראלים פוצצו אותם). ובכל אופן, מאז ועד היום המטוס הזה חוזר אלי כל פעם ששומעים רעש מטוס, או מדברים על מטוס או מקרינים תמונות בטלוויזיה וכו'.
ראוי לציין שבאופן כללי אין לי שום עניין במטוסים, גם לא במכוניות או בכלי תחבורה אחרים, בשבילי יש להם תפקיד להסיע אותי ממקום למקום, וזהו. אבל הספר הזה גרם לי להתעניין במטוסים, והופתעתי כשקראתי על מפציצים עשויים עץ. מפציצים שרוסיה הפעילה במלחמת העולם השנייה והם טסו כל כך נמוך, שהיו יכולים להסתתר אפילו מאחורי עצים. גם מאחורי עץ אחד. אבל הם המטירו אלפי פצצות, ויש להם חלק נכבד בניצחון של רוסיה.
עלילת הספר די פשוטה. יש את איאן, כתב מלחמות שאחרי המלחמה החליט להיות צייד נאצים. טוני, שהיה מתרגם במלחמה ועכשיו הוא עוזר לאיאן. ונינה, טייסת קרב רוסית, שברחה למערב מהטיהורים של סטלין. ושלושתם מחפשים אישה אחת שהייתה רוצחת במלחמה. בצד השני, בארצות הברית, יש את ג'ורדן הצעירה ומשפחתה.
את הסיום של הספר הזה אפשר לדעת כבר בפרק השלישי. כך שמבחינתי הוא היה נטול מתח שבדרך כלל מאפיין ספרים מסוג זה. אבל כנראה שזאת ההוכחה שסיפור טוב יכול להיות מעניין גם בלי מתח.
איך שלא יהיה למדתי הרבה על חיל האוויר של רוסיה בזמן מלחמת העולם השנייה, בעיקר מויקיפדיה בעקבות הספר. וזאת בעצם הסיבה שהוא קיבל ארבעה כוכבים ולא שלושה, כפי שראוי לו מבחינה ספרותית.

» ביקורות נוספות של בת-יה
» ביקורות נוספות על הציידת