ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 26 בדצמבר, 2021
ע"י אורי החמודה
ע"י אורי החמודה
בספר הזה נתקלתי לאחרונה בימים הראשונים שהתחלתי ללמוד במכללת דוד ילין, היה לי קשה לכתוב עליו כי הוא עורר בי זכרונות ישנים. אבל מה טוב, אם לפחות לא אוציא את מה שעל ליבי. הסיפור מגולל את סיפורו של ואן גוך אבל מנקודת מבט של אהובתו ראשל(הפרוצה) שלה טוענים נתן את האוזן שלו, אבל זה לא מידע ממש מהימן. ואת השפעתו האומנותית שבלארל בפרובנס, שם הוא מצייר את ציור החמניות ושם הוא זוכה להכיר את ראשל, למרות שהמצב הנפשי שלו מידרדר. לאחרונה, ב4 חודשים האחרונים הכרתי בחור שאהב לצייר, ותקופת מחלתו הוא אהב לצייר, והוא צייר ברמה שהייתי יכולה להגיד שלא רחוק מואן גוך. הוא אפילו צייר דיוקן שלי וזה כואב לי אפילו לומר כמה שהדיוקן הזה יפה, ובדיוק קראתי את הספר בתקופת הציורים שלו, בתקופה שהוא החל ממש לצייר אותי. נפרדנו כמה שבועות אח''כ, ציור הדיוקן נשאר לי ביומן, הוא חזר להתאשפז בבית חולים. הוא אפשר לומר מישהו שאהבתי, מישהו שאולי ראשל נלחמה בשבילו, ואני גם נלחמתי בשבילו. כשקראתי את העמודים האחרונים הרגשתי שאני כמו ראשל לא יודעת איך להסביר אהבה בטרגדיה, ניסיתי לחשוב אם אולי היה כדאי לי לחזור, אבל כל פעם אני חושבת לעצמי למה לא יכל להיות לזה סוף יותר טוב? אני לא הולכת לומר לכם את הסוף. אבל אני אומר את האמת, למה היא הייתה צריכה לסבול שהיא אהבה אותו כל-כך והוא סבל במצב הנפשי הזה?! ולא משנה כן אהבה לא משנה מתי היא קורית, וזה נפלא ועוד יותר מחזק שיש קושי ולומדים לאהוב גם עם הקשיים, אבל לא הגיע לראשל גורל טוב יותר. ולי לא מגיע גורל טוב יותר?! למה אכזר למה אהבה היא טרגדיה?! אני לא אומר לכם את הסוף. אבל הדיוקן שלי נמצא בתוך המחברת של היומן האישי שלי ואני מסתכלת על תווי הפנים, על העיניים שהוא צייר יותר מדויק. אני שואלת את עצמי איך הוא יכל לצייר אותי כל-כך מדוייק שבאותה נשימה, סבלנו והוא לא היה בטוח בכלום באהבה הזאת שהיה בה הרבה קשיים. וזאת שאלה, שאני שואלת אותה יום יום שעוד מעט חודשיים לפרידה הזאת כבר קרבים. ואני מיואשת מהזיכרונות, אבל מה טוב בלקרוא רומן על ואן- גוך כדי לעשות אנאלוגיה ואולי להתגבר ולהגיד להתראות, ואולי להמשיך לשאול את השאלות
9 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
מוריה בצלאל
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
תודה על הפתיחות והשיתוף, מצטערת על הפרידה. מנסיון אוכל אולי לנחם ולומר שלצאת עם אדם שמעורער בנפשו זה עינוי לשני הצדדים וכמו שאומרים ההורים "יגמר בבכי". טוב שיש לך הדיוקן, זו זכות לדעת איך בן זוגך רואה אותך, וזה לנצח.
לגבי הספר, מאוד ממליצה לך לקרוא גם את התאוה לחיים, נכתב על ידי גיסתו. זו הצצה לראשו של ואן גוך, ספר נפלא וגם ראשל מופיעה בחלק ממנו. |
|
|
רץ
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
אורי - את ממש חמודה (ללא ציניות), על האופן שבו את משתפת בסיפור כל כך כואב, אני בטוח שנפשך הרגישה תזכה לאהבה.
גם האהבה שחלפה ועברה, היא משהו שילווה אותנו כל חיינו לטוב ולרע, אני ממליץ לקחת ממנה את הדברים היפים שהיו בה
|
9 הקוראים שאהבו את הביקורת
