ביקורת ספרותית על חמניות מאת שראמי בונדריק
ספר מעולה

---

"כשאדם מתאהב נחשף לפניו ממד חדש לגמרי של חייו."

הרומאן 'חמניות', מספר את שנותיו האחרונות של הצייר ההולנדי וינסנט ואך גוך. הרומן מסופר מפיה של ראשל, יצאנית מארל שניהלה מערכת יחסים עם "הצייר המשוגע", שאט-אט הפכה לאהבה עמוקה.

סיפור אהבתם נשזר בתלאות חייו ובנפשו הרדופה. סיפור כואב המלא בטירוף אהבה ובאמנות.
אנני מבינה גדולה באמנות ובעצם אנני מבינה בכלל, אף באהבה אנני מבינה. אולם הצבעים הנשפכים בתיאורי הציורים, הצבעים המתמוללים ונמזגים סיפרו סיפור קסום ונפלא של נחישות ועוצם כוחה של אהבה. ללכת שבי אחר הרצון להתמששות ולהצלחה, חרך המפלות, חרף האילוצים, חרף התיסכול.
מאחורי כל צבע תוסס ומתנוסס ושלא תוסס ומתנוסס עומדת מחשבה עמוקה ונפש שהומה, המייה רכה וזועקת, המייה נוגה גלויה ונסתרת.
"מרפסת בית הקפה בלילה" , "ליל כוכבים." ועוד - מאחורי כל צבע קודר וחודר מסתתרים ונגלים נבכי לבו. פחדיו/תיסכוליו/משאלת לבו/ מאוויו והרצון העז בהצלחה ובפירסום.
האזנתי בקשב רב למנגינת הסיפור הכה נוגה שסופר על ידי(מעיניי) ראשל ולא פחות דרך ציוריו של וינסנט.(הו חייו של אומן שלא מוערך כראוי נצבט לי הלב).
בצניף מכחולו טיילתי בירוק(בכחול) שבשמיים ובצהוב החיטה שבבתי החווה שלמרגלות עיניו.. טיילתי בין ציורי הנופים, אוסף של רישומים וקווים, ציורי הדיוקנאות, צרור פרחים ועוד...
ובעיקר עשו לי הם את הקריאה למהנה הו הטבע, שירת הטבע בציוריו, שירת החיים-שירת חייו.

הסיפור מהול בעצב.. עצב על כך שנרדף מעצם היותו סהרורי, "האיש המוזר", "האיש המשוגע"- איש רדוף ועצוב!
דמיינתי את וינסנט מצייר את ציוריו כשמבט עצב עוטף את פניו ועיניו מביטות אל עבר העבר סוקר את נפשו בציוריו אך גם בשמחה על כך שברגעיו האחרונים שנותר לבדו חווה הוא רגעי אור יקרי ערך על כך שיצא הוא מן החשיכה של הרדיפה.

יש שתמצאו הימרחות... לחלקכם תהייה זו הימרחות מלאה ומייגעת, אני מצאתי בה הימרחות מעניינת ומסקרנת(יש דבר כזה?!:). והרי כל הדברים המיוחדים נמרחים-ונמשכים.
אין יותר נמרחת ממנה,
אין יותר מלאה ממנה,
אהבה.
גם כשייגעים אנו מאיתה, קסומה היא.

סיפור כואב על מחירה של הגאונות שאנו לא יודעים להעריכה נכון בזמנה.

» ביקורות נוספות של אינס
» ביקורות נוספות על חמניות