ביקורת ספרותית על Ninth House - Alex Stern #01 מאת Leigh Bardugo

---

הבטתי בספר, נח על המדף בחנות הספרים. הוא התבונן בי בחזרה, ממתין.
"נו?" הוא שאל. "את מתכוונת לעשות משהו?"
"אני לא יכולה", הסברתי לו. "אתה מבין, קראתי שני ספרים של ליהי ברדוגו, ואהבתי אותם יותר מידי. זו בדיוק הסיבה שלא קראתי את הטרילוגיות/דואולוגיות האחרות שלה. מה יקרה אם אתאכזב?"
"אז תתאכזבי".
"אבל זה עלול להרוס לי את ההנאה מהשניים שאהבתי. אני לא יכולה..."
"אבל אין שום קשר ביני לבינם! אני לא המשך של אותו סיפור, אני אפילו לא מתרחש באותו עולם! לעזאזל, את אפילו לא בטוחה אם אני ספר פנטזיה! מה קורה לך?! איפה האומץ שלך, איפה ההרפתקנות?"
"טוב טוב, לא צריך לצעוק. בסדר".
הוא חיכה.
"נו?" הוא שאל בקוצר רוח.
חטפתי אותו מהמדף והלכתי לשלם.

למען האמת, הוא צדק. הסגנון שונה מאוד מזה של six of crows ו-crooked kingdom, עד כדי כך שלפעמים עלתה בי התהיה האם באמת נכתבו על ידי אותה אישה. אבל אז ראיתי את האבחנות הדקות שמאפיינות רק אותה, את האנושיות החותכת כתער ישר ללב, את השאיפה לשרוד בכל מחיר, וכמובן המשיכה של ברדוגו לשוליים, לפשע ולאומץ שמתגלה רק כשהידיים כבר מגואלות בדם, ואז כבר לא נותר צל של ספק - הסופרת היא אותה סופרת, רק הסיפור הוא זה ששונה.
לקח לי הרבה זמן להיכנס לעולם. יש כאן כל מיני רפרנסים לעולמות שאני לא מכירה, מילים בלטינית ואפילו לאדינו, אבל מה שיפה הוא שהגיבורה יותר clueless ממני. ולכן לאט לאט, תוך כדי הקריאה, הבנתי איפה אני נמצאת, לאן העלילה מתקדמת. ואף על פי שלא היה קל להתאהב בה, מצאתי את עצמי נמשכת אליה שוב ושוב.
העלילה מתרחשת באוניברסיטת ייל, אבל עם טוויסט פנטסטי וקודר. במשך מאות שנים התקיימו באוניברסיטה שמונה "בתים" עיקריים שעוסקים בקסם - וזה לא קסם נחמד, אלא כזה שנועד לשרת אינטרסים, מצריך קורבנות, ובעיקר מלא בדם. כל מעידה קטנה בטקס מובילה למוות או גרוע מכך. האנשים ששולטים בבתים הם מהאלפיון העליון - נשיאים, חברי קונגרס, משפיענים, והכסף זורם כמו מים. אלא שלקראת סוף המאה התשע עשרה העניינים יוצאים משליטה ואחד הקורבנות ששימשו בטקס כלשהו נהרג. האצבע המאשימה מופנית אל האוניברסיטה, והם מחליטים להקים בית נוסף - הבית התשיעי - שתפקידו יהיה לפקח על הטקסים ולדאוג שהכללים נשמרים בתוך כל כת. הבית התשיעי נקרא לית' (Lethe). הבתים האחרים חוששים מהם, שונאים אותם, אבל גם זקוקים להם. לית' שומרים שכולם יצאו מהטקסים בחיים, ושהמוות האורב בצד השני של הוילון - זה שנמשך לקסם - לא יסיט את הבד ויתפרץ לחייהם.
האיזון העדין בין לית' לשאר הבתים בייל מופר כאשר שתי דמויות נכנסות לקלחת. הראשונה היא אלכס שטרן, ככל הנראה פושעת, בוודאות השתמשה בסמים קשים בעברה, וכעת היא קיבלה הזדמנות לפתוח דף חדש בייל בתור מתלמדת של לית'. למה דווקא היא? כי יש לה יכולת נדירה שאנשי לית' זקוקים לה, במיוחד עכשיו. היא חשדנית, זהירה, לפעמים אמיצה ולפעמים מלאת פחד, סוחבת איתה טראומות ותעלומות לא פתורות, אבל היא בעיקר שורדת. זה כל מה שהיא יודעת לעשות, אז ועכשיו. היא יודעת לשרוד. וכשיותר מידי אנשים מנסים להשתיק אותה, היא שולפת ציפורניים ומתחילה לדקור בחזרה.
הדמות השניה היא דניאל ארלינגטון (דארלינגטון בקיצור), המנטור שלה. הג'נטלמן, האידיאולוג שאוהב את לית' בכל מאודו, ונאלץ להתמודד עם העובדה שאלכס לא חולקת את השקפותיו ולו במעט. היא באה לייל כדי לשרוד, והוא בא כדי לעסוק בדבר שהוא הכי אוהב - ידע. קסם. הוא מאמין בכל ליבו שלית' הוא הדבר הכי משמעותי שיעשה בחייו. הוא רוצה לשמור על הקסם בשליטה, ולוודא שהמוות תמיד ישאר מחוץ לתחומי המעגל.

ברדוגו הצליחה ללכוד את המשאלה הקסומה שיש לכל קורא פנטזיה - שקסם, לא משנה עד כמה הוא ברוטלי ואפל, באמת קיים. קסם. אמיתי. כשדארלינגטון הצביע על זה לראשונה והסביר שהתשוקה הזו היא שמשכה אותו אל לית', הרגשתי את הדמעות דוקרות בעיניים. זו לא הייתה פסקה שנועדה לסחוט דמעות, אבל היא הייתה כל כך אמיתית, כל כך *אני*, שהיא פצעה אותי ישר במקום שלא ידעתי בכלל ששתת דם עד עכשיו. בכלל, הדמות של דארלינגטון היא זו שריתקה אותי הלאה. ממבט ראשון קשה להבחין בבדידות העמוקה שנטועה בתוכו, וזה אולי מה ששובר כל כך את הלב. הבדידות היא הסיבה שהספרים והקסם היו חבל ההצלה שלו, וזו נקודה שפשוט כבשה אותי מהרגע הראשון.
גם עבור אלכס הקסם היה נקודת הצלה, אבל במובן שונה. לפני כן הוא היה רק קללה שרדפה אותה והרסה כל חלקה טובה בחייה. כעת, כשסוף סוף ניתנה לה הזדמנות, שאלה נוקבת מהדהדת בין הדפים - האם אלכס ראויה להצלה? היא עצמה תוהה האם זה מגיע לה, ומה שיפה הוא שאין כאן תשובה מובהקת, שחור או לבן. אלכס נאלצת ללכלך את הידיים כדי להמשיך לחיות, וזה בדיוק מה שליהי ברדוגו מנסה לשקף כל הזמן. החיים קשים. השאלה היא איך אתה מחליט לחיות אותם, ומה אתה מוכן להקריב. לא הסכמתי עם חלק מהבחירות של אלכס, אבל הבנתי אותה.
אז כן, למרות הרפרנסים והאנגלית הקשוחה, למרות שהעלילה חושפת את עצמה טפח ומסתירה טפחיים, זה ספר ששווה קריאה. כמו בדואולוגיה של Six of crows, גם כאן ברדוגו מצליחה לרקום דמויות אמיתיות מאוד, סיפור אפוף מתח (לא ראיתי את הטוויסט הזה מגיע), ומקוריות. אמנם הקצב איטי יותר לעומת הדואולוגיה six of crows שמבחינתי הייתה של חמישה כוכבים נוצצים, אבל יש לי הרגשה שזה הולך להשתנות. מצפה בקוצר רוח לספר השני.

» ביקורות נוספות של אתל
» ביקורות נוספות על Ninth House - Alex Stern #01