ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 2 בדצמבר, 2021
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
#
מדהים איך ערכים מסויימים משתלטים על השפה. אנחנו יודעים באיזה ביטויים מותר להשתמש ובאיזה ביטויים לא. למשל "כושי" אסור באיסור חמור (למרות שבעברית זה ממש לא כינוי גנאי) נשבעת לכם ששמעתי מישהי מכנה אתיופים בכינוי "אפריקאים-אמריקאים"... לפעמים סתם בורות שמצטרפת למכבסת מלים קשוחה ממציאה דברים ממש משעשעים. או נגיד "ערבים". בדרך כלל הדובר הנאור יתחיל להתפתל ולהגיד דברים כמו "המגזר הערבי" או "הפזורה הבדואית" (כאילו ממתי "ערבי" או "בדואי" זה כינוי גנאי?) ואם נלך לדברים פחות ברומו של עולם, נגיע לשמנים. זה כינוי גנאי כמובן. בתרבות שלנו להיות שמן זה משהו שנחשב מגונה ומכוער ובעליו לכל הפחות עצלן שאין לו שליטה עצמית. לכן המציאו כל מיני ביטויים עוקפי-עלבון כמו "בעל משקל עודף", "בעלת גיזרה נדיבה" ודומיהם, כדי לעקוף את המילה הפשוטה, שקופצת לעיניים ולמוח ברגע שאתה רואה את מאותגר המשקל מול העיניים.
זה נושא הספר הזה. מדובר בנערה שמנה (סלחו לי שאני כותבת את המלה המגונה) שחיה בעיירה שכוחת-אל בטקסס, שמה שיש לה להתגדר בו הוא תחרות יופי שנתית, הנערכת במיטב המסורת האמריקאית (שמלת נשף, בגד-ים, פעילות התנדבותית, כישרון כלשהו). את התחרות מנהלת אמה של וילודין, שזכתה בה בעבר, והיא (כמובן) רזה וחתיכה. חייה של וילודין נפרשים בסיפור. חיי מתבגרת (די) טיפוסית – מריבות עם האם החד-הורית, החברה הכי טובה, הערצה לדולי פארטון(!), החתיך שהיא מאוהבת בו אבל לא מאמינה לו כשהוא מחזר אחריה, עבודה אחרי הלימודים. חיים של אמריקאים ממעמד הצוארון הכחול, נאבקים לשרוד כלכלית. מעט מאד זמן ויכולת נשארים להם לפתח חלומות.
מה מפריע לי באג'נדה של הספר? שהיא שקרית לגמרי. אנחנו מותנים להימשך ליופי (כמו שהוא מוסכם עלינו) ולדחות את מה שנראה לנו כמכוער. התרבות שלנו מקדשת את היופי יותר משהיא מקדשת את החוכמה, טוב הלב או האצילות. זה כמובן לא יפה להסתכל על אנשים דרך החיצוניות שלהם. אולי מתישהו, כשזאב יגור עם כבש, נוכל להסתכל ישירות על תוכו של אדם ולהעריץ את הערכים לא את החיצוניות. בינתיים, אני חושבת, אנחנו לא מספיק מפותחים. למרות שלמדנו שיש מלים שאסור להוציא מהפה, מבפנים אנחנו דוחים את מה שלא מסתדר עם היופי, שהתרבות שלנו מגדירה ככזה. כך שספרות שקרית מסוג הספרים הזה, בדומה ל"פלא" ואחרים בז'אנר, המעוותים את המציאות למען עולם טוב יותר ובדיוני לגמרי, מעצבנים אותי ובסופו של יום אני מרגישה שכל תרומתם היא לערכים עם מסר כפול ושפה מכובסת.
45 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
תודה רבה, פואנטה℗
זה נכון שההקשר של שמן/ה הוא עם "שמחת חיים ועליצות" בעוד הכחוש/ה חמוץ/ה וממורמר/ת. כלומר שהסביבה נשכרת מנוכחותו/ה של השמן. טוב, בסדר. |
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
תודה רבה, עמיחי
לא ראיתי (או לא זוכרת) את הסרט. אבל לפי התיאור שלך הוא מתאים לטיפוס מסויים של סרטים וספרים - הגיבורה המפתיעה (כי היא לא עונה לרשימת המעלות המקובלת) מפתיעה ונכנסת ללב של הצופים. יש מזה המון בספר הזה. |
|
|
פואנטה℗
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
יש גם "מלאת שמחת חיים" כי ידוע שתאי שומן מפרישים
הורמון שאחראי על תחושת סיפוק והרגשה כללית של אושר – סרוטונין, בדומה להורמון שמופרש כתוצאה מאכילת סופגניות – סופגנין.
|
|
|
עמיחי
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
מה שכתבת על הספר מזכיר לי את הסרט "חתונתה של מיוריאל", ובעצם עוד כמה סרטים.
נושא מוכר: שילוב בין "הברווזון המכוער" ו"סינדרלה". |
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
תודה רבה, Pulp_Fiction
לפעמים כל מה שצריך זה קצת יצירתיות כדי לשנות את מראית פני הדברים. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
"בעלת גזרה נדיבה", אהבתי :-))
|
|
|
האופה בתלתלים
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
מסכימה איתך, יעל, אני פשוט תוהה למה המציאות שבספר נקראה לך פשטניות, כשהעיסוק בדימוי הגוף של וילודין מגיע מכל כך הרבה זויות מעניינות
|
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
האופה בתלתלים - אני לא חושבת שמדובר בנערה "מכוערת".
ומהיכרות מעמיקה של נערות ונשים יפהפיות בכל קנה מידה, הדימוי העצמי אינו הולם לרוב את המציאות. באותו מובן הכרתי נשים ונערות סתמיות במראן, שהדימוי העצמי הגבוה הוסיף למשיכתן. הנושא הזה מורכב, כדברייך, ואינו יכול להיות פשטני כמו שאני קראתי בספר הזה. מצד שני אנשים שונים קוראים דברים שונים באותו טקסט, ואני, כמובן, מקבלת את דברייך לגבי הדרך בה את קראת אותו. |
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
תודה רבה, בלו-בלו
|
|
|
האופה בתלתלים
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
קלטתי מסרים אחרים מאוד מהספר. אכן, לפי התיאור שלך יעל, וילודין רואה בעצמה מכוערת - והספר מעביר בצורה סופר רגישה את המורכבות של דימוי עצמי מעורער, לצד הרצון (והיכולת!) לראות בעצמה יפה מדי פעם. דימוי עצמי הוא לא בינארי, וכך גם לא התדמית של הסביבה על המראה החיצוני של וילודין - היא בהחלט נראית מכוערת בעיני חלק מאנשי העיר, ובהחלט נראית יפה בעיני חלק אחר, וזה כתוב בספר במפורש. אין מדרג יופי בספר? ודאי שיש. מעולם לא ניסו לומר שוילודין יפה באופן אובייקטיבי "כמו כל הבנות האחרות" וכן הלאה. לפי התיאור, יש לה פנים יפות וגזרה שמנה והיא איפשהו על הקו בין אישה יפה עם עודף משקל לבין סתם אדם קונבנציונלי עם מראה שיכול למצוא חן בעיני חלק מהאנשים וכנראה לא ימצא חן בעיני הרוב בגלל ההרגל החברתי להירתע משומן. המציאות המתוארת בספר לא אמורה להיות אוטופית והיא לא משתמעת ככזו. זה ליטרלי סיפור על נערה שמתמודדת עם דימוי גוף מורכב בתוך מציאות תרבותית מורכבת, רוצה לאהוב את עצמה בלי מגבלות ומתקשה לעשות את זה כי זה קשה מסיבות תרבותיות ואנושיות, והוא נעשה בצורה מדויקת להפליא.
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
מסכימה עם כל מילה.
|
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
תודה רבה, חני
הבעיה היא שאנחנו עבדים למראה החיצוני. האם הפיתרון הוא מכבסת רעיונות ומלים? אני לא מתווכחת עם העובדה שהקצנת המראה הרזה עברה את סף השפיות ואלה הנפגעים ממנה הם החלשים ביותר (בעיקר בנות בגילאי ההתבגרות). אבל אני מתווכחת עם הפיתרון של ג'ולי מרפי ודומותיה: כפיית רעיונות חיוביים והעמדת פנים שהם אפשריים זה שקר שפוגע בעיקר במסר. |
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
תודה רבה, זשל"ב.
לא הבנתי אבל אין דבר. לא צריך להבין הכל... |
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
תודה רבה, מוריה
ראיתי פעם איזו תוכנית שעסקה בתרבויות של אוכלוסיות לא מוכרות. בתוכנית זה היה שבט בו היופי של האשה נמדד במשקלה. הכי יפה היא מה שאנחנו מכנים השמנה חולנית. ריאיינו את היפהפייה המקומית, נערה ששוקלת לפחות 150 קילו. היא הצביעה בבוז על אחותה - נערה רגילה, קצת מלאה יחסית למונחים שלנו - ואמרה "אמרתי לה אלף פעם. אם את רוצה בעל, תתחילי לאכול. אבל היא בשלה, לא אוכלת ומכוערת..." (ציטוט חופשי, מזיכרון) |
|
|
חני
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
סקירה יפה, לא בטוחה לגבי הספר.
והנושא, אני בתקווה שילך וישתפר עם הזמן.
זה לא רק מכבסת המילים זה איך אנחנו כולנו עבדים לחיצוניות שלנו ולמראה. זה משתקף גם בשפה, מנסים להחליק דברים, ליפות את מה שמכוער, לכסות פצעים ופגמים כאילו האושר שלנו תלוי בצבע החיצוני שנשים עלינו. כולנו חוטאים בכך מי יותר ומי פחות. תודה שהבאת... |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
שאלה: מה המשותף בין המסר של הספר לבין השם שלו?
תשובה: שניהם כנראה מעניינים לך ת'תחת... המבין יבין |
|
|
ראובן
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
קוראים לזה תקינות פוליטית, מוריה.
בארצות הברית הלכו עם זה רחוק מדי. אסור ואסור ואסור... |
|
|
מוריה בצלאל
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
יעל, מסכימה עם כל מילה שלך והעובדה שאנשים כמוך קיימים נותנת לי תקווה.
סבתא שלי גדלה באי ג'רבה, שם אשה שאינה שמנה נחשבת מכוערת ועניה ותישאר לעד רווקה זקנה. לכן, היו מעירים אותה באמצע הלילה רק כדי שתאכל עוד ארוחה ותמלא בטנה ותמצא חתן. אצלם שמנה זו מחמאה. אז יש תרבויות, אבל צנזורת המילים המגוחכת הזאת של מה נכון להגיד ומה פוגע... נו באמת. |
|
|
רויטל ק.
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
יעל, התכוונתי לקשר בין סופגנית וחנוכה:)
האופה, נזכרתי פתאום בספר ישן שקראתי בילדות, נראה לי שזה היה "אמא עשרה" של דבורה עומר. יש שם קטע שהמתבגרת מוצאת תמונה של אמא שלה בצעירותה והמומה מכמה אמא שלה היתה חתיכה ומקנאת בה (כי היא מלאה) ואמא שלה נהנית מההערצה ומחליטה לא לספר לבת שלה שבצעיורתה מודל היופי היה נערות מלאות ושופעות ואף בן לא העיף מבט לכיוונה, השדופה. מודל היופי משתנה, וברור שהמודל הדקיק של ימינו (אגב נראה לי שהוא במגמת שיפור מסויימת יחסית למה שהיה לפני עשור-שניים) שדוחף נערות לאנורקסיה והפרעות אכילה הוא לא מודל חיובי והלוואי שהוא ישתנה. אפשר גם לדון במקום שאנחנו נותנים ליופי בחיים שלנו ולמה הוא פרמטר כל כך מרכזי. אבל לספר סיפור שבו אין בעצם מודל יופי וכולם יפים באותה מידה או במידה שהם מרגישים יפים נראה לי קצת אוטופי ומנותק. |
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
תודה רבה, בת-יה.
אכן יציאה מול המוסכמות דורשת אומץ. ברור שזה אפשרי אם כי לא תמיד שווה את המחיר. |
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
תודה רבה, פרפ"צ
בכל חברה, לא משנה מה מודל היופי שלה, יעריצו ויימשכו לאלה המתאימים למודל וידחו את אלה שאינם מתאימים לו. לא צפיתי בסרט ואני לא חושבת שמעניין אותי לצפות בסרטים על הנושא הזה. |
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
תודה רבה, גלית.
גם אני אוהבת מדע בדיוני, במיוחד אם הוא משכנע אותי באמינותו, שלא כמו בספר הזה. |
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
האופה בתלתלים, וילודין אינה חושבת כלל שהיא יפה.
למעשה היא מרגישהנחותה מול בנות "יפות". היא נרתעת מלצאת מהבריכה ולעבור לבד מספר צעדים עד מקומה, היא נרתעת כשהחבר שלה מנסה לחבק אותה ונוגע בגבה הגבשושי. היא גם מתאהבת בנער נאה אם כי מסרבת להאמין שהוא מחזיר לה אהבה ורואה את עצמה בעיני בני גילה הבזים לה ולו על הפער הענק במראה שלהם. |
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
sunshine אין חולק על כך שמודל היופי שונה ממקום למקום ומזמן לזמן.
הנושא הנדון בספר הזה הוא ניסיון להתאים את מודל היופי למידותיה של הגיבורה, ושאיפה שכלל המתבוננים יחליפו את מודל היופי הנהוג במקום ההוא. ומדובר בצעירה בגיל ההתבגרות. |
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
תודה רבה, אורב באור יום.
אני חושבת שגם בספרי פנטזיה או מדע בדיוני החביב עלי יותר, הצלחה של הסופר היא לכתוב סיפור שיתקבל על דעת הקוראים. דהיינו - יתאים להתנהגות של אנשים (אפילו אם הגיבורים הם חייזרים...) במקרה הזה הסופרת לא רצתה לתאר התנהגות אפשרית, אלא איזו אוטופייה מזוייפת. |
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
תודה רבה, סקאוט.
אני חושבת אחרת. לכתוב על שאיפה כאילו היא המציאות זה זיוף. להעמיד פנים שכל האנשים מושכים באותה מידה או מקובלים באותה מידה זה פשוט רמאות, שלצערי יש תמימים שיאמינו לזה. |
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
רב תודות, רויטל.
לא הבנתי את עניין התזמון... |
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
תודה רבה, ראובן.
ברור שכל תרבות מגדירה אחרת את היופי. "בטנך כערימת חיטים" היה כתוב, נדמה לי. אם מישהו היה אומר את זה לאישה היום, הוא היה חוטף בוקס (-: |
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
תודה רבה מורי.
|
|
|
בת-יה
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
צפיתי בסרט. היה דווקא מהנה.
אני חושבת שכל הרעיון כאן זה היכולת לצאת באומץ מול המוסכמות. כל סוגי המוסכמות. ועשיתי את זה בחיי יותר מפעם - כך שזה אפשרי. לא בענייני שומן. אני די רזה. אבל לא חסרים מצבים שצריך לצאת נגדם. |
|
|
בת-יה
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
|
|
|
בת-יה
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
|
|
|
בת-יה
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
הרעיון דווקא נחמד, גם אם לא מתאים לחברה הספציפית שאנחנו נמצאים בה.
היו ואולי עדיין יש חברות שבהן רזון מוגזם הוא לא האידאל.
מעניין אם הספר יצא בחנוכה על פי העיברות של השם :-) דרך אגב היה סרט על פי הספר הזה "גדולה מהחיים". |
|
|
האופה בתלתלים
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
אני באמת שואלת - המלחמה הזו לא נראית לכן כמו סיפור מעניין שיכול לקרות? אולי בתחרות מיס עולם ייקח זמן עד שהסטנדרטים הנוקשים ישתנו, אבל במקום קטן, וואלה. מה שמגניב בספר הזה, בין היתר, הוא הדרך בה אין התייפיפות בנוגע לתגובות שוילודין מקבלת מהסביבה - היא תישאר מכוערת בעיני הרבה אנשים וזה ברור. אבל הניסיון שלה סופר מעניין, וברצינות, עם כל השליליות, אני יכולה לראות את זה קורה בקהילות מספיק קטנות שנתונות להשפעה של מעשים יחידניים.
|
|
|
גלית
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
האופה
להרגשתי הבעיה עם הספר היא כמו בסיפא של יעל - ערכים עם מסר כפול ושפה מכובסת.
הגיבורה השמנה נלחמת על זכותה להשתתף בתחרות יופי למרות שהיא "מכוערת" כלומר שמנה ולא מתאימה לסטנדרטים הנוקשים המקובלים. זה מוצג כאקט של פמיניזם העצמה נשית וכו'. |
|
|
גלית
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
מה שרויטל ק
ובהחלט מסכימה אתך לגבי הספר, יעלהר , היה חביב נקרא בקלות אבל השאיר אותי עם טעם לוואי של אכזבה מסוימת.
ואני דווקא אוהבת מדע בדיוני. |
|
|
האופה בתלתלים
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
אז למעשה, הספר מציג עולם בו וילודין אמורה להיחשב מכוערת בגלל שהיא שמנה, אבל היא בעצם מצליחה לחשוב על עצמה כיפה ולהיחשב ליפה בעיני אנשים אחרים למרות זאת? זה חוסר האמינות של הספר?
|
|
|
סייג'
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
אידאל היופי שונה
בהתאם למקום ולזמן שבו נולדת.
זה עניין של תרבות, אז זה בהחלט הגיוני שמה שנחשב מכוער במקום אחד יחשב יפה במקום אחר. יש נשים ממש מכוערת לדעתי, שנחשבו לאידאל היופי בתקופות עבר, זה לא חדש. לדעתי המציאות הנוכחית לא באמת מספיק אובייקטיבית כדי להחליט מה מכוער ומה יפה. |
|
|
אורב באור יום
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
יש גבול לאמפתיה.
זה דבר אחד להתייחס באופן שווה לכל נפש.
דבר אחר לחלוטין לכפות על עצמך להאמין שמכוער זה יפה. |
|
|
סקאוט
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
אורב- ממש לא נכון. זה הכול תלוי באדם עצמו ובנכונות שלו להשתנות. זה הכול עניין של רצון ואמפתיה כלפיי הזולת.
|
|
|
אורב באור יום
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
הם מראים מציאות אפשרית בדיוק כמו בספר פנטזיה
|
|
|
סקאוט
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
אגב, ראית את הסרט המבוסס על הספר? אני ראיתי.נחמד ולא יותר. לא גרם לי לרצות לקרוא את הספר.
|
|
|
סקאוט
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
דווקא אני חושבת שספרים כדוגמת פלא ואחרים ראוי שיתקיימו מכיוון שהם מראים מציאות אפשרית אחרת שכדאי לשאוף לה.
|
|
|
רויטל ק.
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
חשבתי עליו פחות או יותר אותו הדבר
ולא הצלחתי לנסח ביקורת שתגיד את זה, בטח לא כ"כ בבהירות ובתמציתיות:) אחלה תזמון לביקורת על הספר הזה |
|
|
ראובן
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
כל תרבות מעריכה יופי חיצוני שיכול להיות שונה.
החיצוניות היא הדבר הראשון באדם בו נתקלים. זה עניין ביולוגי ולא תרבותי בלבד. צודק או לא, שאלה אחרת. |
|
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-10 חודשים)
ככה הרגיזו אותך? צודקת.
|
45 הקוראים שאהבו את הביקורת
