ביקורת ספרותית על זכרון הריצה מאת רון מקלארטי
ספר מעולה

---

אני מחכה ליום בו דמויות מהספרים יקרמו עור וגידים, ופשוט יהיו. יש לי רשימה לא קטנה של כל אותן דמויות שהייתי רוצה לפגוש. אני יכולה ממש לתאר לעצמי את סמיתי מגיע על האופניים שלו, מוריד את הרגלית, מסדר את החולצה וניגש לשולחן. ואני? אני אקום לקראתו, אחבק אותו ואניח את ראשי עליו. ובטח אני גם אבכה. אם בכיתי פה ושם תוך כדי קריאת הספר למה לא פייס טו פייס? כי כזה הוא סמיתי. אותי הוא ריגש.


סמיתי אייד בן הארבעים ושלוש הוא רווק המתגורר ברוד - איילנד. הוא עובד במפעל צעצועים "גודארד" בתור בקר איכות, כשבתכל'ס מאחורי התואר הבומבסטי מה שהוא צריך לשים לב זה שהזרועות של בובות גיבור העל מופנות פנימה. בשאר הזמן הוא אוכל ג'אנק פוד שותה בירות ואלכוהול בכמויות, כשאת אלו מלווה סיגריה נצחית. משקל הגוף שלו עומד על 126 ק"ג הרוטטים עם כל תנועה שלו. סמיתי בודד, אין לו חברים, למעשה אין לו כלום חוץ משקיות החטיפים ובקבוקי הבירה. הוא בדיוק קבר את הוריו שנהרגו בתאונת דרכים. אחרי שעזבו אחרוני המנחמים את הבית, מגלה סמיתי מכתב השופך אור על היעלמותה של אחותו, בתאני, עשרים וחמש שנים קודם לכן.

בתאני סבלה מבעיות נפשיות. היא היתה שומעת קול שמדבר אליה. והקול היה אומר לה לשרוט את הפנים שלה ולנעוץ בו ציפורניים. או לתלוש את השערות שלה. הקול גם שיכנע אותה שהיא יכולה לעוף, ופעם היא קפצה מגשר. היישר אל תוך מי הנהר והתרסקה על סירה בה שטו נערים, שבטח לא חשבו שזה מה שיקרה בשיט האמור להיות רגוע. זו היתה בתאני. אבל בתאני היתה אחותו הגדולה והלא מושלמת של סמיתי, והוא אהב אותה. היא היתה החברה הכי טובה שלו, והוא אף פעם לא התבייש בה. תמיד עמד לצידה. והיתה להם ילדות טובה יחסית, וכשבתאני היתה בתקופה מאוזנת הם היו משפחה די רגילה ומאושרת.


ואז סמיתי מוציא מהמחסן את האופניים הישנים שלו, שעשרות שנים לא רכב עליהם, ומתחיל לדווש. ככה, בלי תכנון, ובלי מחשבה מתחיל המסע של סמיתי. מרוד - איילנד עד לוס אנג'לס כדי לגלות מה עלה בגורלה של בתאני.


"תוכניות פשוט קורות - גיליתי את זה. הייתי מישהו שאף פעם לא היתה לו תוכנית, כך שנדהמתי לראות כמה פשוט לתכנן תוכניות, ואיך לעיתים קרובות הן פשוט מתוכננות מעצמן." (עמ' 150)


זהו סיפור מסע בו סמיתי רוכב כדי לגלות את האמת, למצוא את החתיכה החסרה שתשלים את התמונה, פיסה אחר פיסה, לתמונה אחת שלמה גם אם לא מושלמת של משפחתו. במסע הזה, הפיזי והנפשי, בן השישים ימים ישיל סמיתי את דמותו הישנה והמוכרת כנחש המשיל עורו, ויתגלה סמיתי אחר. חזק יותר, בעל תכונות שהוא לא חשב שהוא יכול לקשר אותן לעצמו. הוא יפגוש אנשים שונים, חלקם משונים, שלא היה פוגש בשום צורה אחרת. הוא ייחשף לסיפורים שלהם. חלקם עצובים, אבל כולם מרגשים. הוא ילמד שהטוב עולה על הרע.


הרגשתי שאני רוכבת בצמוד לסמיתי במשך המסע שלו. סמיתי, שכל כולו לב אחד גדול, ריגש אותי במהלך הקריאה, ולא יכולתי שלא להתאהב בו.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על זכרון הריצה