ביקורת ספרותית על צ'לו לארוחת בוקר מאת אילן עמית
ספר בסדר

---

ברוב בורותי, עד לפני שבועיים לא שמעתי על אילן עמית ועל ספריו. אלא שביום אחד של כמה שעות ברכב עם האזנה לרדיו, נחשפתי למסע הפרסום האינטנסיבי המלווה את ספרו החדש. כנראה שמסע הפרסום מאוד מוצלח כי בכל זאת סקרנותי התעוררה. אני מודה שכחובב מוסיקה, ענין אותי סיפור הצ'לו. הרי לכל אחד מאתנו יש חולשות מסויימות. כשהגעתי לחנות של סטימצקי כדי לנצל את הקרדיט הקטן שהיה לי שם, שאלתי את המוכרת על הספר. בעינים בורקות וחיוך רחב וכובש היא שפכה ים של סופרלטיבים על עמית ועל ספרו החדש. מכיוון שאני נוטה לקבל המלצות נשיות (לא רק בעניני ספרים), קניתי.

אין ספק כי אילן עמית יודע לבנות סיפור ודמויות. הקריאה זורמת והתיאורים מאוד ישראליים ומוכרים: סיפורי דמויות הסוחבות איתן טראומות מאחת המלחמות, בעיות הפרנסה, הזוגיות ארוכת השנים אשר חלה בה שחיקה, התמודדות עם הילדים אשר לא תמיד הולכים בתלם בו קיוו ההורים שילכו, זוגיות חשוכת ילדים וכן, גם ילד (בן 30) הסובל מבעייה קוגנטיבית מסויימת. קל מאוד למצוא בספר נקודות להזדהות בהן עם הדמויות.

בסך הכל מדובר בקריאה פשוטה וקלילה של ספר שאין בו משהו מרגש (גם לא שפה עשירה הראויה לציון). הדרמות שעמית מתאר לא הצליחו לגעת בי במיוחד ובכלל זהו ספר שלא השאיר בי משקעים או חומר למחשבה לאחר הקריאה. אך העובדה שסיימתי אותו מהר, מעידה שהוא לא ממש רע.

מה שבטוח הוא שהפרסום ברדיו, עובד.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על צ'לו לארוחת בוקר