סבא רץ

לפני מספר שנים השתתפתי במרוץ רב משתתפים. בנקודה מסוימת לאורך המסלול, עמדו ילדי הגן ועודדו את הרצים, כאשר הגננת שלהם, שמשה פרשנית לנושא הריצה. בהתלהבות היא בישרה לילדי הגן, הביטו ילדים, בסבא הרץ. הבטתי סביבי בסקרנות, מנסה לגלות מיהו הסבא הרץ לצידי. אך סביבי היו רק צעירים שהשתייכו ליחידה קרבית, מה שגרם לי להבין שאני הוא הסבא הרץ, כינוי שגרם לי עלבון (אם כי ניתן לראות בו גם כמחמאה) ולהגברת

"ואיך מצפים מבני אדם להיות מאושרים, אם כולנו נולדנו על רקע זעקות השבר של אימותינו".

את הספר הביא לי אבא שלי. השם והכריכה סיקרנו אותי מאוד וגם מצבו של הספר, שכאילו עבר עליו צונאמי קל, מעוקל ועגלגל אחרי שהתייבש מכוס מים שנשפכה עליו או מריצה בגשם בתיק בד שאינו עמיד מספיק. עברה איזו טלטלה קטנה על הספר הזה. טלטלה שמיד גרמה לי להגיד "אל תדאג, אני כאן עכשיו איתך. יש מי שקורא אותך".

אהבותיו הכוזבות

"החיים החדשים של מיכאל" הוא ספר כמעט אוטוביוגרפי של הסופר <mark>אילן עמית</mark>.

המשפט "לא שמתי לב שאתה בבית..." (מתוך הספר) מרגיש כמו בוקס בבטן.

בכנות, במבט עיניים ישיר ובהערכה רבה מצידי, מיכאל מחליט "להציל את עצמו" באמצע החיים. זו החלטה מכוננת אחרי פלח חיים של כמה שנים זוגיים. מיכאל לא רצה ללקט פירורי תשוקה מחוץ לתא הזוגי, כמו אותו גבר מצוי שמגיע מאוחר ומספר "נתקעתי בישיבה בעבודה"... מיכאל בחר לע

לעיתים, לאחר קריאה די קצרה, ממש ברבע הראשון של הספר, אני רושמת בצד את הנקודות שעליהם ארצה לבסס את הסקירה שלי, וכך קרה שדי בהתחלה שאלתי את עצמי מה אנחנו כהורים יודעים על הילדים שלנו, ומה הילדים שלנו יודעים עלינו-ההורים. אמי ז"ל הייתה תמיד יוצאת בהצהרה שהיא מכירה כל אחד משלושת ילדיה כמו את כף היד שלה, האומנם ?

אז נגיד שאם הצאצא דומה במיוחד לאחד ההורים באופיו, אז יש סיכוי שההורה וגם הילד יצליחו ל

ברוב בורותי, עד לפני שבועיים לא שמעתי על <mark>אילן עמית</mark> ועל ספריו. אלא שביום אחד של כמה שעות ברכב עם האזנה לרדיו, נחשפתי למסע הפרסום האינטנסיבי המלווה את ספרו החדש. כנראה שמסע הפרסום מאוד מוצלח כי בכל זאת סקרנותי התעוררה. אני מודה שכחובב מוסיקה, ענין אותי סיפור הצ'לו. הרי לכל אחד מאתנו יש חולשות מסויימות. כשהגעתי לחנות של סטימצקי כדי לנצל את הקרדיט הקטן שהיה לי שם, שאלתי את המוכרת על הספר. בעינים בורקו

אני אוהבת סיפורים משפחתיים. בסופו של דבר יש בהם הכל. אהבה, ויצרים, זוגיות, משפחתיות, אחאות, וכל מה שנלווה.

<mark>אילן עמית</mark> יודע לכתוב יפה על משפחתיות. יפה לא במובן של התנחמדות, אלא יפה כזה של הכל בפָּנִים בלי ליטוש של הקצוות החדים.

יגאל ועמוס הכירו בצבא ומאז הם חברים טובים. עמוס נשוי לחנה והם מנהלים זוגיות ללא ילדים. יגאל נשוי לסוזי ויש להם שני בנים.
שני הגברים שותפים במכבסה תל אביבית בקרבת כיכ

ספר חזק! מזמן לא קראתי ספר עם כל כך הרבה תיאורים ומטאפורות ספרותיות. תענוג!!! איזה דמיון וכישרון יש למר <mark>אילן עמית</mark>. כל הכבוד! תיאורים, סימבוליקה ומטאפורות גורמות לקורא הרגשה כאילו והוא נמצא בתוך היצירה ולא פעם הרגשה זו תורמת לכך שהקורא הופך להיות חלק מאותה יצירה. גדול!
כבר בהתחלה התאהבתי בכתיבה ולכן רותקתי לספר ובלעתי אותו כמעט בשלוק. ציטוט עמוד 8: "המקרר שטרטר עד עכשיו במין המהום בלתי מורגש רוטן

עריכה:
וואוו איזו טעות פתאלית, נו באמת כזה חוסר ריכוז וואיי קשה לי עם זה ובכל זאת אשאיר את הבורות כאן גלויה לגמרי ורק אסביר שזה בכלל לא אותו <mark>אילן עמית</mark> שכתב על גורדייף זה <mark>אילן עמית</mark> אחר, איך התבלבלתי, זה אותו שם של סופר, אוףףף, אז יש פה קאטצ', תאחלס, כיוון שזה כן קשור לדרך הרביעית ולגורדייףףף בכל זאת ראה הספר המנורה, תכף הולכת לקרוא על הספר הזה שוב, ולהאיר את הקשר, טוב, לפי מה שכתוב על הספר המנורה

זהו הספר הראשון בסדרת "הספרנית" של הקיבוץ המאוחד, אותה עורכת הסופרת יהודית קציר. זו נראית כמו התחלה בהחלט מבטיחה לסדרה ומאוד מסקרן לראות מה יהיה בהמשך.

נתחיל מהעובדה שמדובר בספר מדכא. אני לא מתכוונת להשלות אתכם. כשכל פרק הסתיים הוא השאיר אותי בתחושה כבדה ועצובה. כל פרק הוא מעין סיפור קצר שבהחלט יכול לעמוד בפני עצמו (שמונה במספר), ומסופר מפיה של דמות אחרת. כל הדמויות קשורות ביניהן בקשרים משפחתיי