ביקורת ספרותית על מרד הפאנדום - הפאנדום #2 מאת אנה דיי
ספר לא משהו

---

עברה שנה מאז שאליס, ויולט וקייט קמו מהקומה, ושום סימן להתעוררות מצד אחיה של וילוט, נייט. אליס ו-ויולט עבדו על ספר המשך לספר שנכתב בניסיון לסגור אותו טוב ולהחזיר לחיים את אחיה. אבל כמובן שדברים מסתבכים ובלה ובלה ובלה. קיצר בלגן אחד גדול. אין לי אפילו צורך להסביר, תקראו את התקציר בשביל להתאכזב לבד.

אאוץ'. זו נראה לי מילה שמסכמת בצורה מושלמת את הספר הזה.
אני לא כתבתי ביקורת על "הפאנדום" ואוכל כאן להגיד שזה ספר מעולה מכל בחינה שהיא. כן, בטח נשמע כמו הגזמה, במיוחד אם קראתם ביקורות אחרות שלי וכולן היו מספיק ביקורתיות בשביל שתוכלו להגיד, "אין מצב שהיא לא מצאה פגם בספר.", ועכשיו אני חושבת שאתם רואים אותי כבן אדם ביקורתי וזה קצת מצחיק אותי. בכל מקרה, הספר הראשון היה מעולה. הכתיבה הייתה מדהימה, הדמויות, העולם שנוצר, העלילה. הסוף (!!!), ככה כשיצא הספר השני, כלומר זה שאני כותבת לו את הביקורת, אני חייתי בפחד מהאכזבה הבאה לקראתי, רצה ליתר דיוק.
הדבר הכי גרוע שאפשר לצפות מסופר שהוציא ספר מעולה זה שיוציא המשף, לפעמים עדיף להשאיר את הקוראים עם סוף פתוח כפי שקרה בספר הראשון, מאשר לסגור אותו בצורה מכאיבה; והסופרת הצליחה באופן מעולה לסגור את הספר הקודם.
עכשיו, אתם בטח רוצים להבין מה הבעיה. הרי אם הבסיס של הספר כל כך טוב, הדמויות מדהימות, עלילת ההמשך לא יכולה להיות כל כך גרועה אם הראשונה הייתה טובה כל כך, מה הבעיה?
שלא. היה. כלום.
אני נשבעת לכם שאני כעסתי, אני באמת כעסתי. זה היה רעיון מעולה, באמת. באמת. אני יכולה להגיד (או להקליד) "באמת" עד שיימאס לכם. אבל גם אז לא אוכל ללחוץ מספיק על כמה שהרעיון היה מעולה. אבל, ומי זוכר את הביקורות שלי על סדרת "אחד מאיתנו משקר"? - אוקיי, אז ככה. רעיון מעולה, ביצוע נורא.
לא היה פירוט ב"מרד הפאנדום", לא היו תיאורים, לא הייתה אישיות, היה את העלילה ולא יותר. בספר הראשון הסופרת הצליחה לבנות את העולם, לבנות דמויות מדהימות ואת הרעיון ככה שאין יותר מדי תשומת לב על ההיבט של העלילה או של הדמויות או של התיאור. הכל היה מאוזן בצורה כל כך טובה. ואז, קא-פאקינג-בום. היא הצליחה לכתוב מי יודע כמה עמודים שלא הספיקו בשביל שיגיע לפרק הראשון של "הפאנדום" והרסה הכל.
ומה הכי מעצבן? הפוטנציאל המטורף שהיה לספר הזה. כמו שאמרתי, היה רעיון טוב, העולם היה בנוי כל כך טוב, הדמויות היו כבר עם אישיות מדהימה שנבנתה אפילו יותר בספר הקודם. היה לסופרת הכל! ובגלל חוסר בפירוט היא הצליחה לגרום לכל הספר להיות פשוט חסר צבע, דל בפרטים, שום אישיות עבור שום דמות, מעשים מטומטמים שבקושי ניתנו לנו פרטים או הסברים עליהם כי הסופרת ניסתה לכתוב עלילה ולא ספר.
"היי, מה את יודעת, לא כתבת ספר בחיים-", אולי לא. אבל הספר הזה אולי בפני עצמו היה מחזיק אותי, קצת לפחות, אבל אחרי הספר הקודם שהיה מלא בפרטים ובצבע, הדמויות היו מלאות ולא חסרות פרטים או הגיוניות, הספר הזה הוא אכזבה אחת גדולה.
עדיף לא לקרוא אותו להישאר עם הסוף שאתם סגרתם בראש שלכם.

» ביקורות נוספות של ליז
» ביקורות נוספות על מרד הפאנדום - הפאנדום #2