ביקורת ספרותית על כתם לידה מאת דודו טופז
ספר בסדר

---

חמישה סיפורים קצרים של דודו טופז.
ניתן להבין שהם אמת. איכשהו חשתי שהגרעין אמיתי והוא תיבל קצת.
גילוי נאות- תחילה נתפס טופז בעיני כבדרן ומנחה טוב למדי ומאוחר יותר כבעל אגו נפוח החש עצמו כמתנת אלוהים לאנושות.
ההקדמה פותחת צוהר לעולם ה'שואו ביזנס' והמחיר. אנשים ניגשים אליו ולבדרנים בכלל- ספר בדיחה, תרביץ קטע, תחתום לי או לילד. כאילו שלרופא שיניים היו באים בבקשה לבדוק את הטוחנת העליונה חינם. היחס לבדרנים בארץ הוא של אדנות, כאילו עליהם לשעשע חינם או לחתום למעריצים. יש מחיר לפרסום ולתהילה ויש את העולם הזוהֵר פחות מאחורי הקלעים.
הסיפורים מתרחשים בילדות, נעורים ובגרותו ונסובים סביב ארועים בחייו בהם חווה אהבה, מסתורין וגם עצב ושברון לב. הקריירה שלו כשחקן ומנחה איכשהו בולטת פחות אך נוכחת. הראשון עליו ובת כיתתו בגיל שבע עם אהבה טהורה שיכולה להיות רק בגיל הזה, בלי אינטרס ואנוכיות. אהבת בוסר עם סיפור משעשע של תמימות ילדותית.
סיפור אחר בשלב מאוחר יותר בחייו הוא סביב דמות מסתורית של הומלס-אולי ניצול שואה- עם ריטואל קבוע.
ספרון שנקרא תוך פחות משעה וחושף צד אחר של טופז המוכר מהמסך הקטן והבמה. בעל חולשות, מי שידע שמחה וצער ככל האדם ומנגד תחושה שאינו יכול להימנע מלהתרברב על כשרונו בין הסדינים, הנשים שכבש והצלחתו בעולם הבידור.
הכתיבה לכשעצמה סבירה ושזור בה הומור לצד רצינות.

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על כתם לידה