ביקורת ספרותית על דבר קטן וטוב מאת ריימונד קארבר
ספר לא משהו

---

בקצרה - איזו תחושת פספוס יש לי לאחר שקראתי את הספר הזה.
ריימונד קארבר מקבל תשבחות רבות כאחד הסופרים המצטיינים באמנות הסיפור הקצר, המבקרים שלו מהללים את הפשטות, המינימליזם והדמויות שהוא בורא. משווים אותו לא אחת להמינגווי בסגנון שלו. הגעתי לספר עם המון ציפיות (אני מת על המינגווי) וכ״כ התאכזבתי.
הספר הזה הוא אסופה של סיפורים קצרים שכולם עוסקים באדם הפשוט שמתפכח מהחלום האמריקני החל מאובדן עבודה, דרך טרגדיות שנופלות כרעם ביום בהיר (עד כדי אובדן ילד).
יש בעיה עיקרית עם סגנון הסיפור של קארבר מבחינתי - אין מבנה לסיפורים. כל הסיפורים שלו נגמרים באמצע, לא אני לא מדבר על סוף פתוח אלא על תחושה שהסיפור צריך להמשיך ונגמר (לדוגמה סיפור שנגמר ״הפלתי דברים ודברים המשיכו ליפול״ אין פה סיום פתוח ואין פה אפילו התחזות לסיום). התחושה היא שכל סיפור זה אקספוזיציה שנוצרה עבור סיפור קצר ושם הוא החליט לסיים, אין שום פתרון קונפליקט (לפעמים גם קונפליקט בקושי יש), אין קתרזיס מכל סוג שהוא, אתה מסיים סיפור ומרגיש...כלום.
למעט סיפור אחד שנושא את שם הספר, כל סיפור יוצר עניין מינימלי וגם הוא לא נפתר בשום צורה.
אין לי מושג למה מבקרי הספרות ולא מעט קוראים מתמוגגים מהכתיבה שלו.
לסיכום - אם אתם רוצים אשף אמיתי של סוגת הסיפורים הקצרים, תקראו עגנון.

» ביקורות נוספות של מתנאל אזולאי
» ביקורות נוספות על דבר קטן וטוב