סופר מופלא שקראתי את רוב ספריו המתורגמים ואהבתי את כולם

לפני עומדים ספרים הבאים: החלטתי בזמנו לרוץ עם צוויג,
ולהתחיל עם ספריו הקצרים...
מה צפוי לי...:
24 שעות בחיי אישה
פחד
שחמט
ואמוק...

לא קראתי את הספר ובכל זאת אגיב.
בראייתי, השבחים המופלגים שזוכים לו כל ספריו של צוויג ללא הבחנה הם מוגזמים.
יש לסופר כמה פסגות ביצירתו, ולא מעט ספרים סבירים/בינוניים.
גם בקרב סופרי זמנו הוא נחשב לסופר בינוני. הדבר פגע מאד בצווייג, וזאת הסיבה שפנה לכתיבת ביוגרפיות היסטוריות, שכן היה גם ד"ר להיסטוריה.
פסגת יצירתו לטעמי:
ברומנים "קוצר רוחו של הרוח". גם "הנערה מהדואר" טוב.
סיפורים קצרים: "מנדל של הספרים" "משחק המלכים" או בשמו החדש "נובלת השחמט"
ביוגרפיות ועיון: "העולם של אתמול", "מרי אנטואנט". אני קוראת כרגע את "מגלן" ויש סיכויים שיצטרף לרשימה. מתוכננת לקרוא עוד ביוגרפיות שלו. בסיפוריו הקצרים אני מאד בררנית.

מסכימה איתך לגבי הספר.
אמרתי את זה בהרבה יותר(מדי) מלים ממך.

מוטיב החוזר על עצמו פעמיים-שלוש הוא לא אובססיביות, הוא מוטיב חוזר. מוטיב החוזר על עצמו יותר משלוש-ארבע פעמים הוא אובססיה.
כאן יש אובססיה, והוא העביר זאת נפלא. סיפור משובח, לא הבנתי את הבעיה.

צחקתי בקול רם, תודה!
אני לא מבינה איך אנשים מכנים את הספרון הזה 'יצירת מופת', ברצינות.
הדבר היחיד החיובי בעיניי שניתן לומר על הספר זה שהשפה יפה. אבל אפילו היא לא הצליחה לגרום לי להתחבר לסיפור, לרעיון שצוויג מנסה להעביר.
עבורי הספר הזה לא יותר מביטוי אובססיבי לא רציונלי שלא עורר בי דבר. אין באף דמות עומק, או סדק אמיתי להישען עליו.