ביקורת ספרותית על חידת התאומים מאת סנדרין דטומב
ספר טוב

---

אם יש מרכיב שתמיד מבטיח שתשומת ליבי המלאה תוקדש לספר, הרי זהו המרכיב הפסיכולוגי. הניסיון להבין מה עבר לדמות בראש, מה הניע אותה, מהו הלך רוחה ומחשבתה זה בדיוק מה שממסמר אותי לדפים וכאן? כאן זה התרחש ובענק!!!

אוגוסט 1989 בכפר פיולנק בצרפת, סולן ורפאל לסאז' התאומים בני ה-11 נעלמים. הכפר רוחש כמרקחה, המשטרה פותחת בחקירה ומעלה חרס בידיה. כעבור שלושה חודשים, מתגלה גופתה של סולן. לרפאל אין זכר. שלושה עשורים מאוחר יותר, יוני 2018, שני ילדים בני 11, ז'לי וגבריאל, מהכפר פיולנק גם הם, נעלמים.

ז'אן וימה היה החוקר המופקד על חקירת היעלמותם של התאומים והיום, שלושים שנה אחרי, הוא גמלאי שהעבר אורב לו בשנית. הוא מבקש להצטרף לחקירת היעלמותם של ז'לי וגבריאל כי החקירה של אז, טרם הרפתה ממנו. המפקד הנוכחי פברגאס, שבזמנו היה פקודו של ז'אן, מקבל את ההצעה בשמחה. בשיתוף פעולה עם פסיכולוגית ילדים, הם מנסים להבין מול מה הם ניצבים ועם מה הם מתמודדים.

האם שני המקרים קשורים?
האם ההיסטוריה חוזרת על עצמה?
מה עלה בגורלו של רפאל שאיש לא עלה על עקבותיו?
האם יצליחו לאתר את ז'לי ואת גבריאל? ואם כו, האם זה יהיה לפני שיהיה מאוחר מדי?

הסיפור מובא בגוף שלישי והכתיבה הינה מהמשובחות שקראתי! הפרקים קצרים ונעים בין החקירה של אז לבין ההווה לחקירת היעלמותם של ז'לי וגבריאל. קושי עצום ניצב בפני החוקרים שכן קשה לעלות על דפוס התנהגות מסויים, קשה להגדיר את המניע מאחורי שתי ההיעלמויות ובכך קשה לקבוע בוודאות ששני המקרים קשורים.
האם היו רמזים שחמקו מעיני החוקרים? האם מישהו מהתל בהם בצורה כה מקאברית? מי יצליח לפענח את ההיגיון, במידה וישנו כזה, מאחורי ההיעלמויות? האם תיקם של סולן ורפאל יקבל שוב עדיפות? האם ויקטור לסאז', אביהם של התאומים יזכה לסגירת מעגל ולתשובות?

בכל פעם שנדמה שהחקירה תקבל תפנית חשובה, החוקרים נתקלים במבוי סתום. התסכול עז ותחושת אוזלת היד והפחד מאי מציאת הילדים בחיים גוברים. עד שכל חלקי הפאזל מתחברים בזמן שבו הסופרת החליטה שהם יתחברו, לא הבנתי לאיזה מבוך מסועף ואפל בנבכי נפשו של האדם היא מובילה אותי ביחד עם החוקרים.

בתור אחת שאוהבת כל מה שקשור בפסיכולוגיה, בתעלומות ובפיענוחן, למדתי תיאוריה חדשה שעל ההוגה שלה שמעתי בעבר והדבר עורר בי חשק עז להתעמק בנושא. ספרי עיון יירכשו ללא ספק הודות למותחן המשובח הזה.

הסוף הותיר אותי פעורת פה. הגאונות ברקיחת עלילה כזו ובבניית דמויות עמוקות כאלה, פשוט הדהימו אותי וזו רבותיי, דוגמה לספר המשלב את ז'אנר המתח האהוב עליי יחד עם הפן הפסיכולוגי שתמיד ריתק וסיקרן אותי. שילוב זה מבטיח חוויה שאיש לא יכול להישאר אדיש אליה. סיימתי לקרוא לפני כמה ימים והמחשבות עדיין רוחשות במוחי. תענוג של חוויה. ממליצה בחום!

» ביקורות נוספות של איה
» ביקורות נוספות על חידת התאומים