#
קשה למצוא כזה אוסף של שטויות בספר אחד. תערובת של פסיכולוגיה בשקל עם "פסיכולוגיה" שאף אחד, פרט לדטומב שהמציאה אותה, לא מכיר. כתיבה ילדותית, מרושלת ושימוש בדמיון במקום בתחקיר.

עד ל"פתרון התעלומה" בסוף הסיפור, שאת דעתי עליה הבעתי בפיסקה הקודמת, חשבתי שזה סתם ספר בנלי, לא מעניין במיוחד. דטומב מחלקת את הכתוב לפרקים קצרים שבסופם אתה פשוט ממתין להפסקת פרסומות. אני מניחה שהיא חושבת שהיא מגבירה את המתח, כאשר היא מפסיקה בנקודה מותחת, לכאורה, וממשיכה בפרק הבא בדיוק מהנקודה בה הפסיקה. הדמויות שטוחות, התעלומה שמתחילה בסדר – זוג תאומים נעלם מכפר לא גדול בצרפת 30 שנה לפני הסיפור הנוכחי כאילו בלעה אותם האדמה. אחרי כשלושה חודשים נמצאה גווייה אחת. בהווה הסיפור ילדים מאותו כפר נעלמים אחד אחרי השני – מידרדרת במהירות לקשקוש בלתי נשלט.

שיטפון הספרים שאנחנו חווים עכשיו אינו קשור במאום ליצירתיות, כישרון כתיבה ו/או טוויית סיפור. הוא קשור לקלות הבלתי נסבלת של הוצאת ספר היום, וגם לפתאים כמוני שחושבים שאם כתוב על הכריכה "סופרת המתח הצרפתייה המצליחה ביותר..." הספר אולי שווה קריאה. ולמה לא נטשתי אותו, אתם שואלים? הסיבה העיקרית כי סברתי שדטומב מהתלת בקוראיה וכל רגע היא תהפוך את הקערה על פיה. הנחתי – עד לרגעי הפיתרון הארוכים - שלא יכול להיות שסופרת מתח מצליחה מתכוונת באמת לתיפלות שהיא כתבה. טעיתי. לא בפעם הראשונה ולצערי כנראה לא האחרונה.

התאומים סולן ורפאל נעלמו, לאחר זמן מה, סולן נמצאה מתה, בבגדי כלה, בבית העלמין
המקומי, והיא רק בת 11.
רפאל לא נמצא מעולם.
חידת העלמותם לא שכחה לאורך 30 השנים הבאות.
את החקירה בעבר פקד בדימוס ז'אן.
עכשיו, שילדים נוספים נעלמו, הוא מעורב בחקירה יחד עם פקד פברגאס, ובאופן מוזר גם אביהם של התאומים ויקטור לסאג'.
הפרקים קצרים וחוזרים קדימה ואחורה בזמן
אל העלמותם של התאומים אל מול העילמות ילדים בימים אילו שחלקם חוזר עם מסרים.
תוך כדי חקירה , מתגלים עוד ועוד פרטים שלפני שלושים שנה לא התגלו.
תוך כדי חקירה מתגלים טיפוסים שונים ומשונים עם שמות משתנים שלרגע נאשמים ולרגע לא.
הספר, זורם, בסוף כל פרק מתגלה דבר נוסף אך מידי פעם הספר פונה לכיוון פחות מובן ומידי פעם לכיוון מאד ברור.
הספר מעורר רגשות מעורבים.
מודה שקראתי אותו בתקופה מאד לא קלה וחדה עבורי.
קריאה מהנה.

אחד מספרי המתח הגרועים שקראתי. מאד מסכימה עם הבקורת של יעל, באתר.
פסיכולוגיה בגרוש, עלילה הזויה. אכן הקלות הבלתי נסבלת של הוצאות הספרים.
הדבר היחיד שיכולה להגיד על הספר, שהוא זורם.

אם יש מרכיב שתמיד מבטיח שתשומת ליבי המלאה תוקדש לספר, הרי זהו המרכיב הפסיכולוגי. הניסיון להבין מה עבר לדמות בראש, מה הניע אותה, מהו הלך רוחה ומחשבתה זה בדיוק מה שממסמר אותי לדפים וכאן? כאן זה התרחש ובענק!!!

אוגוסט 1989 בכפר פיולנק בצרפת, סולן ורפאל לסאז' התאומים בני ה-11 נעלמים. הכפר רוחש כמרקחה, המשטרה פותחת בחקירה ומעלה חרס בידיה. כעבור שלושה חודשים, מתגלה גופתה של סולן. לרפאל אין זכר. שלושה עשורים מאוחר יותר, יוני 2018, שני ילדים בני 11, ז'לי וגבריאל, מהכפר פיולנק גם הם, נעלמים.

ז'אן וימה היה החוקר המופקד על חקירת היעלמותם של התאומים והיום, שלושים שנה אחרי, הוא גמלאי שהעבר אורב לו בשנית. הוא מבקש להצטרף לחקירת היעלמותם של ז'לי וגבריאל כי החקירה של אז, טרם הרפתה ממנו. המפקד הנוכחי פברגאס, שבזמנו היה פקודו של ז'אן, מקבל את ההצעה בשמחה. בשיתוף פעולה עם פסיכולוגית ילדים, הם מנסים להבין מול מה הם ניצבים ועם מה הם מתמודדים.

האם שני המקרים קשורים?
האם ההיסטוריה חוזרת על עצמה?
מה עלה בגורלו של רפאל שאיש לא עלה על עקבותיו?
האם יצליחו לאתר את ז'לי ואת גבריאל? ואם כו, האם זה יהיה לפני שיהיה מאוחר מדי?

הסיפור מובא בגוף שלישי והכתיבה הינה מהמשובחות שקראתי! הפרקים קצרים ונעים בין החקירה של אז לבין ההווה לחקירת היעלמותם של ז'לי וגבריאל. קושי עצום ניצב בפני החוקרים שכן קשה לעלות על דפוס התנהגות מסויים, קשה להגדיר את המניע מאחורי שתי ההיעלמויות ובכך קשה לקבוע בוודאות ששני המקרים קשורים.
האם היו רמזים שחמקו מעיני החוקרים? האם מישהו מהתל בהם בצורה כה מקאברית? מי יצליח לפענח את ההיגיון, במידה וישנו כזה, מאחורי ההיעלמויות? האם תיקם של סולן ורפאל יקבל שוב עדיפות? האם ויקטור לסאז', אביהם של התאומים יזכה לסגירת מעגל ולתשובות?

בכל פעם שנדמה שהחקירה תקבל תפנית חשובה, החוקרים נתקלים במבוי סתום. התסכול עז ותחושת אוזלת היד והפחד מאי מציאת הילדים בחיים גוברים. עד שכל חלקי הפאזל מתחברים בזמן שבו הסופרת החליטה שהם יתחברו, לא הבנתי לאיזה מבוך מסועף ואפל בנבכי נפשו של האדם היא מובילה אותי ביחד עם החוקרים.

בתור אחת שאוהבת כל מה שקשור בפסיכולוגיה, בתעלומות ובפיענוחן, למדתי תיאוריה חדשה שעל ההוגה שלה שמעתי בעבר והדבר עורר בי חשק עז להתעמק בנושא. ספרי עיון יירכשו ללא ספק הודות למותחן המשובח הזה.

הסוף הותיר אותי פעורת פה. הגאונות ברקיחת עלילה כזו ובבניית דמויות עמוקות כאלה, פשוט הדהימו אותי וזו רבותיי, דוגמה לספר המשלב את ז'אנר המתח האהוב עליי יחד עם הפן הפסיכולוגי שתמיד ריתק וסיקרן אותי. שילוב זה מבטיח חוויה שאיש לא יכול להישאר אדיש אליה. סיימתי לקרוא לפני כמה ימים והמחשבות עדיין רוחשות במוחי. תענוג של חוויה. ממליצה בחום!

ב1989 נעלמים 2 ילדים בכפר: סולן ורפאל. ב2018 נעדרים ילדים נוספים והפרשה נפתחת מחדש.
האם הארועים בשתי השנים קשורים זה לזה. מה פתרון החידה.
הספר כתוב בצורה מצויינת. 4 עמודים תמציתיים לפרק. בכל פרק מתגלה דבר חדש. אין רגע דל.
לא יאומן כי יסופר.

״חידת התאומים״-סנדרין דטומב



הוצאת כנרת / זמורה

270 דף



לאחרונה אני קוראת ספרים טובים ברצף שאחד יותר טוב מהשני וגם הספר הזה, מותחן פסיכולוגי, בהחלט לא מאכזב.

ויקבל ״וואו!!!!!״ בולט וגדול!!!!



2018-ז׳וליאן פברגאס, מפקד המשטרה המקומית אורנז׳, חוקר היעלמות ילדה בת 11 מפיולנק, נדיה, שדומה מאד להיעלמות תאומים בני 11 בשנת 1989, סולן ורפאל לסאז׳.

גופתה של סולן נמצאה כעבור 3 חודשים מיום ההיעלמות שוכבת בבית הקברות עם שמלה לבנה ונזר פרחים על ראשה ונראתה כמלאך.

היכן רפאל?

אז, ז׳אן וימה היה המפקד שחקר את ההיעלמות ואפילו לאחר שפרש, המשיך לחקור.

פברגאס הרגיש שהוא ״חייב״ לז׳אן על הסיוע שלו לטפס בדרגות ולהיות המפקד, ולכן ביקש ממנו להצטרף לחקר התעלומה החדשה.

הם מצרפים לתעלומה גם את ד״ר פלורן, פסיכולוגית ילדים שטיפלה בנדיה שנעלמה וחזרה.

עוד שני ילדים נעלמים, זלי וגבריאל, בני 11.

שלושתם היו תלמידים של מדמואזל גותייה.

כל כך הרבה שמות, הרבה תאוריות. חייבים לחזור 30 שנה לאחור, הכל קשור לחטיפה של סולן ורפאל לסאז׳. גם אביהם ויקטור נכנס לרשימת האשמים אע״פ שעשה הכל למצוא את ילדיו.



ככל שהפרקים מתקדמים, אי אפשר לעצור, הגלוי עולה על הנסתר שהיה בכל העלילה. וזה לא מה שחשבתי וממש לא תיארתי.

הפתעה על הפתעה ועל הפתעה!!!

וכך נשבתי עד 04:00 בבוקר.



מומלץ!!!!!!!!!

מאד מומלץ!!!!!!