ביקורת ספרותית על חידת התאומים מאת סנדרין דטומב
ספר לא משהו

---

#
קשה למצוא כזה אוסף של שטויות בספר אחד. תערובת של פסיכולוגיה בשקל עם "פסיכולוגיה" שאף אחד, פרט לדטומב שהמציאה אותה, לא מכיר. כתיבה ילדותית, מרושלת ושימוש בדמיון במקום בתחקיר.

עד ל"פתרון התעלומה" בסוף הסיפור, שאת דעתי עליה הבעתי בפיסקה הקודמת, חשבתי שזה סתם ספר בנלי, לא מעניין במיוחד. דטומב מחלקת את הכתוב לפרקים קצרים שבסופם אתה פשוט ממתין להפסקת פרסומות. אני מניחה שהיא חושבת שהיא מגבירה את המתח, כאשר היא מפסיקה בנקודה מותחת, לכאורה, וממשיכה בפרק הבא בדיוק מהנקודה בה הפסיקה. הדמויות שטוחות, התעלומה שמתחילה בסדר – זוג תאומים נעלם מכפר לא גדול בצרפת 30 שנה לפני הסיפור הנוכחי כאילו בלעה אותם האדמה. אחרי כשלושה חודשים נמצאה גווייה אחת. בהווה הסיפור ילדים מאותו כפר נעלמים אחד אחרי השני – מידרדרת במהירות לקשקוש בלתי נשלט.

שיטפון הספרים שאנחנו חווים עכשיו אינו קשור במאום ליצירתיות, כישרון כתיבה ו/או טוויית סיפור. הוא קשור לקלות הבלתי נסבלת של הוצאת ספר היום, וגם לפתאים כמוני שחושבים שאם כתוב על הכריכה "סופרת המתח הצרפתייה המצליחה ביותר..." הספר אולי שווה קריאה. ולמה לא נטשתי אותו, אתם שואלים? הסיבה העיקרית כי סברתי שדטומב מהתלת בקוראיה וכל רגע היא תהפוך את הקערה על פיה. הנחתי – עד לרגעי הפיתרון הארוכים - שלא יכול להיות שסופרת מתח מצליחה מתכוונת באמת לתיפלות שהיא כתבה. טעיתי. לא בפעם הראשונה ולצערי כנראה לא האחרונה.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על חידת התאומים