ביקורת ספרותית על צופן הפרעונים - פרוזה # מאת ויל אדמס

---

מכירים את התופעה הבלתי מציאותית שמתרחשת בסרטים מצויירים (כמו טום וג'רי, רוד ראנר) שבה הדמות נופלת מגובה רב, נחבלת, חוטפת מכות איומות, מתרסקת ונשברת אך מתאוששת כעבור שניה וחוזרת לעצמה? כך גם בספר ההזוי הזה. הדמות הראשית של דניאל נוקס (אך לא רק הוא) חוטפת מכות על ימין ועל שמאל, נפילות, שברים, כוויות, ראיית פרטים קטנטנים (כמו פס זהב במערה חשוכה ומלאה במים) גם אם יש עלטה מוחלטת ושאר דברים נוראיים אך בכל זאת ממשיכה לחיות כרגיל, לרוץ, לתפקד, להימנע מטיפול רפואי. כבר מהתופעה הזו ניתן להבין שהספר לא אמין.
בנוסף, מתוארים בו שלל אירועים הסטוריים שהתרחשו במצריים העתיקה ותגליות ארכיאולוגיות. אני מודה שלא הבנתי כמעט כלום. השמות של מלכי מצריים בלתי ניתנים לקריאה, להגייה ולזכירה. הרגשתי כאילו מחבר הספר רצה "לדחוף" כמה שיותר תאוריות בספר, גם אם הקשר ביניהן קלוש, העיקר כדי להראות שהוא עשה תחקיר מעמיק על יציאת מצריים, כתות ואמונות דתיות שונות, אוצרות גנוזים ועוד.
לא הצלחתי להתחבר לאף אחת מהדמויות השטוחות שמוזכרות בספר. לא הבדלתי כלל בין נג'יב/ח'אלד/ פייסל/ מוסטפא וכו'.
לא הבחנתי מי מהם טוב יחסית, רע יותר או מושחת פחות.

» ביקורות נוספות של יסמין
» ביקורות נוספות על צופן הפרעונים - פרוזה #